בתנובה, זהבית כהן הלכה הביתה. בשטראוס, עופרה תישאר. אז מי יילך?

ב

ארבע הערות לסופ"ש על הסטטוס החברתי:

1. בכל יום שעובר שטראוס  שוקעת יותר עמוק בביצה התובענית (והטובענית) של המחאה החברתית. יו"ר החברה ובעלת השליטה בה, עפרה שטראוס מתעקשת לדבוק באסטרטגיה של "אני צודקת, אני בסדר". אבל היה כבר מישהו יותר חכם שאמר "אל תהיה צודק, היה חכם". בשטראוס לא הפנימו את זה. היתה להם חצי שנה למצוא אסטרטגיה שתחלץ אותם מאיום החרם, והם השכילו להחמיץ כל יום עד שהשבוע הכריזו עליהם אנשי המחאה החברתית, בראשם ישראל יקרה לנו ומחאת הקוטג', חרם כולל, שמתייחס לכל המוצרים, לא רק למקטע השוקולד.

2. שטראוס טוענת שהיא כבר הורידה מחירים ושהיא לא יכולה יותר. אבל אותי לימדו בצבא, ש"אין לא יכול – יש לא רוצה". וזה תמיד עבד. כשחשבתי שאני לא יכולה יותר, התברר לי שאני דוקא כן. שטראוס חייבת למצוא מהיכן להוריד הוצאות, כדי שתוכל להוריד מחירים. רמז: המנכ"לים שלה כבר שנים הם משיאני השכר במשק. ואם הם, אז כנראה גם הסמנכ"לים מרויחים לא רע בכלל. זה לא אומר שלא מגיעים להם כל המיליונים כל שנה, אבל בתקופה כל כך רגישה לחברה, צריך לשנות חשיבה, לפחות לתקופת ביניים.
בשטראוס גם אומרים שהוצאות היצור עלו ולכן החברה מעלה מחירים. אבל ועדת טרכטנברג חשפה שההתיקרויות בישראל היו גבוהות מאלה של חברות אירופיות, שגם הן סבלו מאותן עליות מחירים. המסקנה של טרכטנברג היתה, שהיצרנים בארץ אחראים לפער בעיות המחירים מול אירופה.

3. שטראוס שולחת לחזית את ציון בלס, מנכ"ל שטראוס ישראל, המנהל את הפעילות בארץ. בואו לא נתבלבל. בלס לא אחראי לעליות המחירים. הוא מיישם אסטרטגיה שנקבעת בדירקטוריון, שעפרה שטראוס בראשו. התפקיד היחיד שלקחה על עצמה היה גיבוש האסטרטגיה של החברה. כשאני רואה את בלס בחזית אני תוהה, אם שטראוס מתכננת להקריב את ראשו  כשיגיעו מים עד נפש, כדי לרצות את המחאה, או את המשקיעים בחברה, שמניותיה רואות כרגע את הדרך למטה. בתנובה בעלי המניות, קרן אייפקס, דאגו שזהבית כהן, יו"ר תנובה, תודיע על פרישה. בשטראוס בעלת המניות, משפחת שטראוס, לא תדיח את הבת והאחות עפרה. לא שמישהו בשטראוס מתכנן הדחות, שהרי בלס נחשב מנהל טוב ומסור. אבל סוללת היועצים שליד שטראוס בחרה, כנראה, ליצור מיתאם בינו למשבר, כך שאם יודיע על סיום תפקידו, זה ייראה למישהו טבעי. זה אולי היה נכון ללפני שנה, אבל היום, את הציבור הישראלי כבר מזמן לא ניתן לסמם בתרגילי יחצנות מסוג זה.

4. הבוקר ירדתי לקניות. ליד מדפי החלב ניצב גבר, מחזיק שתי שקיות יחלב יוטבתה, שקוע כולו בהתלבטות.
-"מותר לקנות חלב יוטבתה, נכון? זה לא בחרם?".
-"דוקא כן", השיבה צרכנית צעירה שעמדה מאחוריו. "יוטבתה שייכת לשטראוס".
-"אוי לא! אני מייד מחליף את זה. מה מותר לקנות? אני והמשפחה שלי והחברים שלי מחרימים כבר שנה שלמה את תנובה. רק אנחנו גרמנו להם לירידת מכירות של אלפי שקלים בחודש", הוסיף בגאווה.
-"טרה", השיבה הצעירה. "הבעיה שתמיד חסרים מוצרים שלהם", הוסיפה.
בשלב הזה הצטרף לשיחה אחד מעובדי המקום, "זה נכון, לכן אנחנו לא יכולים לסמוך עליהם ואנחנו חייבים להזמין גם ממחלבות אחרות, כדי שלא נישאר בלי כלום".
-"גם את מתערבת בקניות של אחרים ואומרת להם להחזיר מוצרים של תנובה ושטראוס?" שאל הגבר שהיה בהתלבטות.
-"לא, מה פתאום", השיבה הצעירה.
-"לי אין בעיה, אני נכנס להם לתוך הסלים. אין מה לעשות, זו הארץ שלנו וזו האחריות שלנו לא לתת להם לקלקל אותה", הוסיף הגבר.

שבת שלום.

תגובה אחת הוסף תגובה

  1. מבקרת חוזרת הגיב:

    פוסט נהדר.
    גם במכולות שסביבי ניכרים חוסרים מטרה על בסיס שבועי, מצער מאוד.

    שבוע טוב!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s