סיור בשוק מחנה יהודה

IMG_3667.jpg=web

ביום שישי האחרון לקח TheMarker פסק זמן של שלוש שעות מהמלחמה העיקשת שלו, שנועדה להבטיח, שתהיה לנו, לבנינו ולבני בנינו (כולל הבנות (: ) ארץ נהדרת, ויצא  לסיורון בסמטאות שוק מחנה יהודה והשכונות שסביבו.
השוק הפך מכבר לאיזור בילוי שוקק, שמשלב ברים ומסעדות לצד פירות, ירקות, תבלינים, לחמים ומתוקים, סיפורי מעשיות וסיפורי עדות. הסיור המודרך מאפשר הצצה למקומות, שברגיל אולי היינו מחמיצים, ומלווה בטעימות משביעות בנקודות אסטרטגיות בשוק וסביבותיו.
חלק מהטעימות היה שנוי במחלוקת, ובננה ספליט ממליץ על הטובות שבהן.
ציור הקיר המופלא מסמן את הכניסה לשוק. אחריו  ממש מומלץ לפקוד את המסעדה הגאורגית, שהגישה לנו ערימה של חצ'פורי סגור וחם, מלא גבינות מותכות חתוך למשולשים לצד גזר מוחמץ. מאוד מומלץ לנוח בביר-בזאר, שם נתקלנו ב"כשות", מה שנראה כפרח, או עלים מיובשים, ושלדברי הברמן, הוא זה שמעניק טעם פירותי עדין לאחת משתי  הבירות המרעננות שקיבלנו שם.
לאחר סיור בשכונות הקסומות בשולי השוק, שמחביאות בין פינות החמד שלהן את הוויי ההתישבות בירושלים, סיימנו בדרך חזרה לשוק בשתי נקודות נוספות מומלצות. בראשונה, העונה לשם מורדוך,  טעמנו עלי גפן ממולאים, שהיו מתובלים במעט צ'ילי. ממש קרובה אליה נמצאת גלידריה  קטנה בשם מוסלין, בה טעמנו גלידת צ'אי מסאלה אגדית וגלידת קפה משובחת.

הכניסה לשוק מחניודה

הכניסה לשוק מחניודה

פרט נוסף בציור הקיר בכניסה למחנה יהודה

פרט נוסף בציור הקיר בכניסה למחנה יהודה

חצ'אפורי, שני משולשים אחרונים. מי לוקח?

חצ'אפורי, שני משולשים אחרונים. מי לוקח?

IMG_3605.jpg-web

IMG_3615.jpg-web

בר בזאר. מומלץ.

בר בזאר. מומלץ.

הכשות שמעניק טעם פירותי לבירה. נעים להכיר.

הכשות שמעניק טעם פירותי לבירה. נעים להכיר.

מוסלין, גלידריה מומלצת ביותר.

מוסלין, גלידריה מומלצת ביותר.

הגעתם למוסלין" אל תוותרו על גלידת (צ'אי) מסאלה.

הגעתם למוסלין" אל תוותרו על גלידת (צ'אי) מסאלה.

IMG_3607.jpg-web

IMG_3658.jpg-web

IMG_3645.jpg-web

דרך יפו, בשולי השוק

דרך יפו, בשולי השוק

נחלאות, שכונות ציוריות שהוקמו מהמאה ה-19.

נחלאות, שכונות ציוריות שהוקמו מהמאה ה-19.

בית כנסת, נחלאות

בית כנסת, נחלאות

לאכול בחושך, לראות ורוד

IMG_20160529_233554.jpg-web

הילה רואה את החיים בורוד, למרות סיפור חייה, שכלל אינו ססגוני. בקול יציב שאינו נרעד לרגע היא מספרת, שבגיל 18, לאחר שנכנסה לבית חולים לטיפול שקשור לסוכרת נעורים, היא התעוורה, באשמת טיפול שגוי שניתן לה בבית החולים. היא שקעה במרה שחורה, אבל הבינה שאם לא תוציא את עצמה ממנה, היא תישאב לבור שחור אינסופי. מאז היא קמה כל בוקר אופטימית ומקווה שחייה ישתנו לטובה.
ואז, בגיל 25 נפטרה אמה מדום לב, וחודש לאחר מכן הצטרף אליה אביה, שלקה בשברון לב. עכשיו הילה צובעת את השחור של חייה בשלל צבעי הקשת, מרימה עיניה לשמש, שכבר לא יכולה יותר לסנוור אותה ומתבוננת באופטימיות לעבר העתיד, מקווה שהרפואה שנטלה ממנה את מאור עיניה, תמצא דרך להחזיר לה אותו. והיא אומרת, שהיא דוקא יכולה לראות הרבה. לכולם מסביבה מתהפכת הבטן כשהיא מדברת על הצורך לדבוק באופטימיות. יש שמוחים דמעה ומתקשים להמשיך בארוחה, שלשמה התכנסנו.
את הילה פגשנו בארוחת ערב בבלקאאוט, מסעדת חושך במתחם נא לגעת שבנמל יפו הציורי, שפרט לשף שלה, עובדיה ברובם הם לקויי ראיה, או עוורים לחלוטין. המיפגש נערך לקראת הבליינד דיי – יום המועדות לעיוורים ולקויי ראיה, החל כל שנה בתאריך ה-6.6.
לחלק מעובדי המתחם, המסעדה היא יותר ממקום עבודה ופרנסה, היא הבית. המנות נדיבות, האוכל טעים, אבל הוא לא העיקר. העיקר זו התחושה שכשאנחנו שם, אנחנו מתדלקים את האושר והאופטימיות שלהם.

וישנה גם החויה של לשבת בעלטה, לאחר שאיפסנו את הסלולרי והתיקים בתאים נעולים בכניסה ותלינו על צוארינו את המפתחות. הרעיון הוא להכיר לרגע את הקושי של העיוור וכך להבין אותו יותר. פתאום יש תחושה, שאנחנו רואים טוב יותר כשהעיניים עצומות. בשביל מה להחזיק אותן פקוחות? ממילא העלטה מוחלטת. השיחה שמתפתחת מסביב לשולחן הופכת לארוע המרכזי של הערב. מידי פעם נשמע צלצול פעמונים עדין מהצמיד שעל ידי המלצרים, שמכריז שהמלצר בדרך אלינו.

א' שישבה מולי ניסתה למזוג לעצמה כוס מים מקנקן שחיכה בצד, והפכה את השולחן לאגם הברבורים. אפשר לאכול עם הידיים, או להשתמש בפתרון הנוח המשולב של מזלג ביד ימין וקצות אצבעות היד השמאלית. ממילא מקבלים בסוף מטליות לחות.

מי הזמין סביצ'ה מוסר וברוסקטת שום? מי פילה בורי על חציל קלוי ולבנה? את ההזמנה מהתפריט מלאנו בכניסה, באור. בהגשה,אין הנחות למלצרים, ואלה יודעים לזהות כל מנה ולהעביר אותה למזמין. למנוע תקלות – לא תפגשו שם מנות חמות מידיי ונוזליות כמו מרק, והקפה היחיד שניתן לקבל הוא בניחוח שמתלווה לקרם ברולה עם פולי קפה ערביקה.

המקום פתוח לארועים. עיתון הארץ עורך בו בשבוע שעבר את כנס הכלכלה השיתופית זו השנה השלישית. אפשר לסגור אותו לבר מצוה, או כל ארוע אחר. כי, זו לא עוד מסעדה השוכנת בנמל יפו.  זו מסעדה עם חויה מרגשת, מעצימה ויחודית. .

ארוחה מהחלומות עם כוכב מישלן

IMG_6624-web

זו היתה מתנת יומולדת מושלמת. ארוחה זוגית בפרוייקט שולחנות עגולים, שהביא לישראל שמונה שפים נחשבים בעולם. אלה חברו למסעדות מקומיות והפיקו במשך שבוע ערבים סגורים מראש של ארוחות מבוססות על תפריט טעימות. המנות גובשו בשיתוף פעולה בין השף האורח לשף המארח. בחרנו את השפית סוניה פרויסהמר ממסעדת פרויסהמר מברלין, בעלת כוכב מישלן, שהגיעה להרברט סמואל שם רוקח השף אדיר כהן את מטעמיו. הציפיות היו גבוהות, ולא התאכזבנו. גם לא מהשפית, שהיתה חביבה במיוחד, רחוקה מהשפים הישראלים המככבים בתקשורת, שאף שהם נטולי כוכב מישלן, אין מה שיפריע להם לעוף על עצמם.

סוניה פרויסהמר, בעלת כוכב מישלן, פרויסהמר, ברלין

סוניה פרויסהמר, בעלת כוכב מישלן, פרויסהמר, ברלין

אז מה היה לנו? מנת פתיחה אישית, שתי מנות ראשונות זוגיות, מנת ביניים אישית (מרק), שתי מנות עיקריות מתוך שלוש וקינוח זוגי מתוך שניים. יצאנו שבעים, אך לא בהרגשה כבדה. אולי גם, כי במאמץ רב הצלחנו לאכול רק מעט מהלחם של הרברט סמואל עם החמאה והמלח השחור.

מוצרלה, ברוקולי וקצף בוטנים

מנהת פתיחה: מוצרלה, ברוקולי וקצף בוטנים

זו היתה מנת הפתיחה, ברוקולי ומוצרלה קטנטנים שפתחו את התיאבון עם רטבים מדוייקים והמשחק המוכר של רך ופריך. מייד אחריה הגיעו יחד שתי צלחות. את הראשונה תצטרכו לדמיין, כי מרוב שמחה שכחתי לצלם: סלקים אורגנים צלויים, עם גלידת שמיר וטפיוקה ברוטב סלק, לצד עלים ירוקים. יחד איתה הגיעה הטונה, צרובה קלות מסביב וסגולה כהה בפנים, עם טוויל קולרבי, פירה חזרת, ג'לי ג'ינג'ר ווסאבי.

סשימי טונה

סשימי טונה

סיימנו יפה, אפילו ניגבנו את הרוטב כמינהג הישראלים וכנגד כל כללי התרבות המערבית, ואחרי רגע הגיע המרק.

מרק דלעת צויה

מרק דלעת צלויה עם גבינת עיזים, גרעיני דלעת ופסיפלורה במרקם קרמי. סימן המרק  מעל השוליים מצד ימין נגרם על ידנו. לשולחן הצלחת הגיעה נקיה.

המנות העיקריות היו לא אחידות בגודל, אולם כיוון שחלקנו אותן איש לא נשאר מקופח. ראשונה נבחרה מנת פילה מוסר, קרם גזר, באקצ'וי ובוטנים.

פילה מוסר

פילה מוסר

אחריה ניגשנו למנת הכבש, שכללה פילה צלעות (ללא העצם) שנח על כתף טלה שבושלה שבע שעות בתנור, לצד ניוקי, מלפפונים צרובים ונגיעת יוגורט ברוטב.

פילה צלעות כבש

פילה צלעות כבש

כיוון שביקשנו לפני הארוחה לראות את הפעילות במטבח, זה היה השלב בו המלצרית המצויינת שלנו, קאי, הציעה שנתלווה למארחת ונעלה לקומה השניה, למרכז העצבים של המסעדה, המטבח הסגור בקירות זכוכית שקופה. שם פגשנו את השף הקבוע של הרברט סמואל, אדיר כהן עם השפית בעלת כוכב המישלן, סוניה פרויסהמר, שנראתה בהחלט נהנית מכל רגע של בישול לקהל הישראלי, גם כאשר הגיח מגרם המדרגות גברתן ישראלי שבע ומרוצה ששואג, שהיא בכלל צריכה להיות המאסטר שף של ישראל.

ליין קינוחים

ליין קינוחים

אם תיפגשו בהרברט במואל או בברלין עם הכיפה הזהובה הזו, אל תוותרו עליה. גלידת מוס לימון עם ציפוי דק של שוקולד לבן ומעליו קליפות לימון מסוכרות.

גלידת קרם לימון

גלידת קרם לימון

זה היה סיפור אהבה מוצלח ומרגש. היה שם כל מה שהיכרנו, כלומר, טעים ויפה, רק הרבה הרבה מעל מה שהיכרנו.

וכמה זה עלה לנו? אווווץ'. לא מעט. אפילו הרבה מאוד. 450 שקל ללא שתיה. ובכל זאת, עם שלל המנות, רובן מדוייקות להפליא וכולן מענגות ומפתיעות בצורה זו או אחרת, ובמיוחד כשמדובר בשני ימי הולדת – היה בהחלט שווה.

 

סוניה פרויסהמר ואדיר כהן

סוניה פרויסהמר ואדיר כהן

 

ניסוי כלים: מכשיר להכנת פנקייק – קסנון (XENON)

IMG_1442-web

חברת קסנון נערכת לשבועות. החברה הודיעה על מבצע למכירת מכשיר להכנת פנקייק וקרפ ולצדו מחבת קרפים – בקריצה לבלינצ'ס של שבועות.
מכשיר הפנקייק/קרפ פותר שתי בעיות בהכנה. האחת – גושי קמח שיכולים להישאר בבלילה, אם לא מערבבים כמו שצריך. השניה – העברת הבלילה למחבת עם מצקת, שמידי פעם משאירה שובל של טיפות בין הקערה למחבת.
IMG_1434-webIMG_1436-web

המכשיר קל להרכבה ותפעול. הוא מורכב מכלי קיבול המזכיר בלנדר, אליו מכניסים את החומרים, ממכסה שמחובר למטרפה שלמעשה נכנסת לתוך כלי הקיבול, ומידית שמתחברת למכסה. סיבוב הידית מסובב את המטרפה, שמערבלת את החומרים שהכנסנו.
הבלילה מתערבבת היטב ומהר. היציקה למחבת נוחה מאוד. לחיצה על ידית האחיזה הכפולה פותחת את הפתח התחתון של המכשיר, והבלילה יורדת בקילוח שקל לשלוט בו. החיסרון היחיד היה, שסוף הבלילה של הפנקייק נשאר בכלי ולא ירד, וכדי לעשות בו שימוש יש לפתוח את המכשיר ולשפוך אותו מהפתח העליון, דרכו מכניסים את המצרכים. וגם – רצוי להעמיד את המכשיר לאחר המזיגה למחבת על צלוחית, כיוון שטיפה-שתיים משאריות הבלילה מטפטפות ממנו. אפשר להכין כמות גדולה יחסית של בלילה ואת מה שנשאר לשמור במקרר בכלי כשהוא סגור.
אקדים ואומר, שלא ממש צריך לרכוש מחבת קרפים, אם יש לכם בבית מחבת נון-סטיק. הכנתי מאות קרפים ופנקייקים על מחבתות שונות ללא כל בעיה. עם זאת נראה לי, שעל המחבת לקרפים התוצאה היתה יותר אחידה.
המחבת של קסנון, יציקת אלומיניום, ציפוי אבן שיש ותחתית אינדוקציה, כפי שמעידים יוצריה, הבטיחה וקיימה הכנה אחידה ומהירה, עם מעט מאוד שמן לטיגון. למעשה יש לעקוב אחר ההוראות, למרוח מעט שמן עם נייר סופג בתחילת הטיגון. כיון שאני שמה בבלילה מעט שמן, לא הייתי צריכה לחזור ולשמן את המחבת בהמשך ההכנה.

 

את הכלים ניתן להשיג באתר: http://www.xenon-home.co.il/, או ברשת החנויות "לגעת באוכל".
כל פריט עולה לקראת שבועות 99 שקלים. שניהם יחד עולים 169 שקלים. מחיר משלוח ברכישה באתר – 20 שקלים.

IMG_1486-web0

 

הקפה הטוב בעולם: WEASEL MOKA

IMG_0759-web

הגעתם לויטנאם? אל תעזבו אותה בלי הקפה שאומרים עליו, שהוא הטוב בעולם – WEASEL MOKA. יש בו משהו שאין בקפה המוכר במחוזותינו – רכות קטיפתית שמתגלגלת על הלשון ובגרון, ללא העיקצוץ המר, או החמוץ, המתלווה לקפה המוכר. התיאור הכי קרוב שמצאתי להסביר את הטעם הוא, כמו גרידת הלימון: יש בה את הטעם הלימוני, ללא החמיצות. כך בקפה הזה, ישנו הטעם של הקפה מנוטרל מטעמי קיצון מעקצצים.
אבל, אליה וקוץ בה. גם אם שמתם ידכם עליו, תוכלו להינות ממנו, רק אם תשרדו את התיאור הבא: תהליך היצור המקורי של הקפה אינו להיט, בלשון המעטה. חיות מקסימות, WEASEL (סמור) שנראות כחתולים גדולים, אוכלות את פרי הקפה, כלומר את המיכלול של פולי הקפה בקליפתם, נוגסות בכחמישית מהקליפה, בולעות הכל ואת השאר עושה הטבע במערכת העיכול שלהן, כולל הפרשה החוצה. עובדים חרוצים שולפים את הקפה, שוטפים, מחטאים ושולפים את הפולים השלמים להמשך עיבוד.
ההסבר המתלווה לתהליך הוא, שהאינזימים בגוף הסמור מנטרלים את החלבון בקפה וכך מרככים את טעמו המר. עם זאת, אפשר למצוא ברחבי הרשת מידע על כך, שהחלו לייצר את הקפה תוך שימוש ברכיבים כימים המדמים את פעולת האינזימים הטבעיים, והבמשך מוסיפים לו מעט קקאו, שמעניק לו  את גוון המוקה.
את פולי הקפה ניתן לטחון לכל צורה שרוצים. בתמונה לעיל, הוא עובר תהליך סינון בכלי בעל שלוש מסננות, שהגיע איתו מויטנאם. בעיקרון אפשר לטחון את פולי הקפה לדרגת טחינה של קפה שחור, או מקינטה, ולהשתמש בו בהתאם.

את הקפה המיוחד הזה קיבלתי מגל ורותם, שחזרו מירח דבש מפנק במזרח.

IMG_0723-web

 

לאכול בסופר קוריאני ב-LA

IMG_3980-web

להיכנס לסופר קוריאני בלוס אנג'לס, ארה"ב, זו חויה כוללת. מלבד חומרי הגלם, ניתן לרכוש בו תשלובת מרכיבים למנות מוכרות, מאכלים מבושלים במקום ואפילו לשבת לאכול בפינה בסופר אותם מאכלים. מדובר בדרך כלל בפינה שיש בה משני שולחנות בסופר קטן ועד שישה שולחנות בסופר רחב מימדים.
מיגוון חומרי הגלם עשיר במיוחד, בוודאי בהשוואה לסופר ישראלי. מדפי הירקות, הדגים ופירות הים ארוכים וגדושים מיגוון רב, כולל שילובים מוכנים לתבשילים שונים. בדרך כלל ניתן למצוא בו גם אקווריום עגול ענק, עם חיות מיועדות לבישול.

אורז ושרימפס

אורז ושרימפס

כיוון שבכניסה היה שלט שמבקש לא לצלם בסופר, נמנענו מצילום המדפים המהפנטים, והסתפקנו בצילום פינת האכילה, אותה אישרו לנו לצלם. הגברת שמוכרת היא גם זו שמכינה את המנות, שניתן לאכול במקום, או לקחת הביתה.
בחרנו במרק עם כיסונים. המנה היתה גדולה במיוחד ומשביעה, מעין ארוחת ביניים בדרך מהעבודה הביתה. המרק צמחוני ומעט דלוח, אולם עם הכיסונים השילוב מתמלא טעמים. היתה שם גם מנה צמחונית, של כיסונים ממולאים בקימצ'י פיקנטי – החמוצים העממיים המוגשים כמעט בכל מסעדה שכונתית.
את המנות האחרות ראינו שקונים לפי משקל, או צלחות. לדוגמה – אומלט אורז.

IMG_3989-web

או רולים מטוגנים עם מיטבל,

IMG_3986-web

או כיסונים בשלל טעמים.

IMG_3996-web

IMG_3998-web

מסה גריל, בובי פלאי – לאס וגאס

IMG_4368-web-3השף בובי פלאי עושה הרבה כבוד למטבח המכסיקני והטקסני. מסעדת מסה שפתח לפני כעשור במלון סיזר פאלאס בלאס וגאס מאופיינת כמטבח דרומי-מערבי אמריקאי. בפועל היא לוקחת הרבה מהמטבח המכסיקני ומעצבת אותו למנות גורמה, בטעמים ובמראה.
המסעדה עצמה לא נראית יוקרתית ולא מרמזת על התענוג הקולינרי הצפון בה, שמבוסס על מנות מאוד עשירות, נדיבות ומשובחות. העיצוב מאופיין בצבעוניות שמשרה נינוחות. מי שרוצה יכול להתבונן בעבודת המטבח דרך מחיצת זכוכית גדולה.
המנות היו מפתיעות בטעמים העזים וזכו לשבחים ולהמהומי התענגות מחמישה סועדים רעבים. למרות שהמטבח כולל מנות סטייק מפוארות, היה בו מקום של כבוד גם למנות צמחוניות מוקפדות. כזה היה, לדוגמה, החציל הצלוי (בתמונה למעלה), ממולא בגבינת מנצ'גו על רוטב פלפל אדום ורוטב בלסמי.
מנה מפתיעה נוספת היתה שלישיית הטאקוס  עם שרימפס מעושן, אבוקדו וסלסת מנגו.

יחד איתן הונחה על השולחן מנת טמאלה טייגר שרימפס, שילוב של שרימפס על מצע תירס טחון שמוגש בתוך עלה תירס עם רוטב שום וגרגרי תירס. במקביל צנחו לצדן שתי מנות קסדייה מפתיעות, עם גבינה, ביצה עין וסלסה, שחוסלו במהירות.

IMG_4341-web

מרק הדלעת הצרובה היה פיקנטי, וסביב השולחן היתה הסכמה שהיו בו מעט יותר מידיי סוכר וקינמון. זו היתה ההסתיגות היחידה לשלל המנות שהזמנו.

IMG_4358-web

מנת הסטייק הביתית היתה ענקית, מפתיעה ברכותה וטעימה להפליא. היה ברור, שהבשר היה איכותי ובעיקר, שהשף שצרב אותו יודע את המלאכה.

IMG_4377-web

המנה הצמחונית העיקרית היתה סלט עשיר של ירקות, שעועית, שברי טורטיה פריכה ורוטב עדין. תענוג.

IMG_4364-web

מה היה לנו? שש מנות פתיחה/ביניים, שלוש מנות בשריות, מנת דגים ומנה צמחונית בנוסף לשלוש סנגריות, שהסתכמו בכ-350 דולר. שירות אדיב ומהיר. שורה תחתונה: מומלץ ביותר.