הרעיון: מיחזור תכנית יוזמה של ההייטק לקידום סטארט אפים יצרניים

 תכנית יוזמה הצמיחה את ההייטק בשנות ה-90 תוך ששילבה השקעה ממשלתית ופרטית. תכנית דומה לתעשיה יצרנית צעירה תוכל לשנות את פני התעשיה, התעסוקה והצמיחה במשק לטווח ארוך. במשק כ-13 אלף מפעלים קטנים שרובם לא נהנה מסיוע ממשלתי בגלל קריטריונים שנועדו לסייע למפעלים גדולים יותר. איך זה קרה? מי שדן עם הממשלה על הקריטריונים היו אנשי התאחדות התעשיינים, שאינה מייצגת יצרנים קטנים מאוד.

קוראים להם מיקרו תעשיינים, הם בעלי חברות קטנות שמעסיקות לפעמים עובד אחד, או שניים, הם "נולדו" יצואנים, שמשווקים מוצריהם ברחבי העולם וכל זה מבלי שקיבלו תמיכה ממשלתית. לא מנספחים מסחריים, או ממכון היצוא, או מכלי סיוע אחרים של הממשלה שפתוחים לתעשיות גדולות יותר.

המיקרו תעשיות הן הבסיס הרחב של התעשיה. הן הסטארט אפים החדשים, אבל של התעשיה היצרנית, וכפי שאמר תעשיין בכיר ל-TheMarker, אם רק 5% מהן יהפכו גדולות, ישתנו פני התעשיה הישראלית.

מבחינת הממשלה, הן היו עד ממש לאחרונה, שקופות לחלוטין. ההכרה הראשונה במעמדן ניתנה באחרונה, כשהוזמנו להשתתף לצד התאחדות התעשיינים בדיונים על עתיד התעשיה בצוות שהקים שר האוצר, משה כחלון, בראשות מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד. גם שר הכלכלה והתעשיה החדש יחסית, אלי כהן כבר הכיר בחשיבותן וצפוי לדון ביצירת מסלולי סיוע ממוקדים עבורן.

לא ברור בדיוק כמה חברות כאלה יש במשק, כיוון שהו נופלות בין הכסאות של התאחדות התעשיינים והמטה לקידום עסקים קטנים במשרד הכלכלה והתעשיה. הן מיוצגות על ידי התאחדות המלאכה והתעשיה, המייצגת גם תעשיות גדולות יותר (תעשיות המעסיקות עד 20 עובדים), אולם זו החלה רק בחודשים האחרונים להפגין פעילות לקידום האינטרסים של חבריה מול הממשלה.

בתאחדות המלאכה והתעשיה רשומים כ-13 אלף מפעלים קטנים (המעסיקים 1-20 עובדים), המהווים 83% מכלל מפעלי התעשיה במשק. הם מעסיקים כ-63 אלף עובדים המהווים 17% מהמועסקים בתעשיה, והפדיון הכולל שלהם הוא כ-37 מיליארד שקל, כ-8.3% מהפדיון בתעשיה. אלה נתוני ההתאחדות, אולם סביר שישנם מפעלים קטנים רבים נוספים, שאינם רשומים כחברי ההתאחדות.

הסטארט אפים של התעשיה היצרנית ראויים לאותה תמיכה ממשלתית שקיבלו הסטארט אפים של ההיי טק בתחילת שנות ה-90. אז גובשה תכנית יוזמה, שנחשבת לתכנית שחוללה את הצמיחה המהירה והמקיפה של תעשיית ההיי טק הישראלית והזניקה אותה למעמדה הנוכחי. אלמלא אותה תכנית, ספק אם היו קמות כאן קרנות הון סיכון פרטיות באותה מהירות ובהיקפי גיוס הון גדולים.

תכנית יוזמה הוקמה ב-1993 על ידי שר האוצר, בייגה שוחט והמדען הראשי במשרד התעשיה, יגאל ארליך, שגם ניהל אותה. היא כללה השקעה ממשלתית בעשר קרנות הון סיכון פרטיות-ממשלתיות בסכום של 100 מליון דולר, כשהממשלה מאפשרת לשותפים הפרטיים לרכוש את חלקה בתנאים נוחים. ההשקעה הממשלתית אותתה על הכדאיות והשותפות בסיכון שבהשקעה. כל קרן הורכבה גם ממשקיעים ישראלים שעבורם היתה זו אפשרות ללמוד את התחום, חברת הון סיכון זרה ובנק או חברת אחזקות ישראלית. חלק מהכספים הושקעו בחממות לחברות הצעירות. ב-1998 נגמר הכסף בתכנית הממשלתית, אולם אז כבר היו במשק קרנות הון סיכון שהמשיכו לגייס הון ולהשקיע. תכנית החממות של המדען הראשי ממשיכה מאז לתמוך בחברות בראשית דרכן במסגרת תקציב המדען הראשי (כיום רשות החדשנות).

זה בדיוק מה שיש לייעד למיקרו תעשיות יצרניות. להקדיש כסף ממשלתי שיתועל להקמת חממות יעודיות וקרנות השקעה בהן עם משקיעים פרטיים, שיידעו לייעץ להן כיצד לצמוח.

אם נסתכל לרגע על מפת המימון במשק, אנחנו עדים בשנים האחרונות להסטת מימון בנקים מחברות ענק שהתבררו כהשקעה בסיכון גבוה, שגררה הפסדים של מיליארדי שקלים, לחברות קטנות ומשקי בית. כך גם המדינה, צריכה להפנות תשומת לב גדולה יותר לתעשיות קטנות, שם תמצא ניצני צמיחה חדשים, שיוכלו למשוך קדימה את המשק. לא מעט תעשיות ותיקות הפכו גלובליות ומשקיעות מעבר לים, לא בישראל, מה שמאט את צמיחת התעשיה בארץ.

לכן, לצד המשך התמיכה בתעשיות גדולות, ראוי שהממשלה תתמקד בפיתוח כלי סיוע יחודיים לתעשיות הקטנות. תעשיינים אלה יכולים לשמש מנוע צמיחה משמעותי לתעשיה, אם יתחילו לקבל תמיכה ממשלתית ממוקדת לצרכיהם.

בסוף השבוע נועד כהן עם ראשי התאחדות המלאכה והתעשיה וכמה מיקרו תעשיינים ודן איתם ביצירת קטגוריה חדשה בתכניות הסיוע הממשלתיות ל"מיקרו תעשיה".

אותם מיקרו תעשיינים אינם נהנים מסיוע שמקבלות תעשיות גדולות, בין השאר בשל הגדרות טכניות בחוק, כמו מהו "מפעל" הזכאי להטבות, או קריטריונים של גודל ומחזור. האפליה נוצרה, כיוון שלאורך עשרות שנים יוצגה התעשיה מול הממשלה על ידי התאחדות התעשיינים, המייצגת מפעלים המעסיקים מעל 20 עובדים. פעילות התאחדות המלאכה והתעשיה, המייצגת תעשיות קטנות יותר, לא הורגשה מול הממשלה, עד לאחרונה.

מלווה בצוות מקצועי וביו"ר הסוכנות לעסקים קטנים רן קיוויתי, ביקר כהן במפעל העיבוד שבבי י.מנס, המעסיק 14 עובדים ומייצר חלקי מטוסים ולוויינים לתעשיות הבטחוניות וחלקי תותבות מטיטניום.

"עסקים קטנים אינם מקבלים הלוואות לטווח ארוך לרכישת ציוד מתקדם, אינם זוכים להטבות מס של יצואנים ולא נהנים מחוק השקעות הון", אמר יעקב מנס בעל המפעל..

בהמשך ביקר כהן במפעל הרהיטים "בוקאי" המייצר כבר קרוב לארבעים שנים רהיטי יוקרה ליחידים ולמוסדות. מבעל המפעל, יוסי אלקובי, המכהן גם כנשיא התאחדות המלאכה והתעשיה, שמע כהן על קשיי הבירוקרטיה, ודרישות הרגולציה המחמירות ממפעלים קטנים, כמו גם המחסור החמור במבני ואזורי תעשיה קטנים, המתאימים לעסקים יצרניים קטנים.

כהן אמר, כי לו המפעלים הקטנים היו מקבלים יותר סיוע והיו שוכרים ולו עובד אחד נוסף, המשק הישראלי כולו היה יוצא נשכר מכך. לדבריו, "יש להקצות קרקע מדינה למבני תעשיה זעירה וקטנה". אזורי התעשיה הרגילים המשכירים לתעשיינים שטחים גדולים אינם מתאימים למפעלים הקטנים ולדבריו, גם בתחום זה יש לעשות התאמות למגזר המפעלים הזעירים והקטנים.

כהן אמר גם, כי יבחן כיצד לסייע למפעלים הקטנים לקבל הכרה כ"יצואני משנה" ובעקבותיה גם הטבות מס של יצואנים. לדבריו, "עשינו רבות למען המגזר העסקי בכלל והעסקים הקטנים בפרט, כולל הורדת מס החברות, רפורמה בסליקה, הפחתת מכסים והקלות בתקינה, ואני בטוח כי שתוף פעולה בין משרד הכלכלה לראשי מגזר העסקים הקטנים ימשך במטרה למצוא פתרונות טובים להעלאת הפריון ולחיזוק התעשיה הקטנה בישראל".

בין השאר ציינו המיקרו תעשיינים, כי חסרים להם שטחי תעשיה מותאמים לתעשיה קטנה במיוחד, לצד הצורך בשימור איזורי תעשיה קטנים בתוך ערים, מחסור ביועצים בנושאי חדשנות, מסחר מקוון ושווקים בינלאומיים, וכח עבודה מקצועי כנגרים ותופרים, שהמערכות הממוסדות הפסיקו להכשיר.

בקשותיהם כוללות ביטול תנאי סף של גודל (מספר עובדים), מחזור ומיקום גאוגרפי בחוק עידוד השקעות הון וקרנות סיוע ומימון. להגדלת פריון הם מבקשים הכרה בפחת מואץ על ציוד, מימון התחדשות טכנולוגית והקלה בקבלת מענקי מחקר ופיתוח. הקלות במס חברות, רישוי ומכס. פתיחת מיכרזים יעודיים ליצרנים קטנים. הטבות בגין שימוש בחומרי גלם מקומיים ויצרנים מקומיים. התאמת שטחי תעשיה למפעלים קטנים. שיפוץ וטיפוח איזורי תעשיה בתוך הערים ובפרברים. הוזלת ארנונה ליצרנים קטנים. הכשרת כח אדם מקצועי, בין השאר במכללות טכנולוגיות כהנדסאי תעשיית העץ, וטכנאי דפוס. פתיחת תכניות יעודיות בסוכנות לעסקים קטנים עבור מיקרו תעשיינים. התאמת מכון היצוא בהיבטים של מימון, יועצים, חשיפה לשווקים והשתתפות בתערוכות עבור מיקרו תעשיינים.

גילוי נאות – בתי, לי קורן, היא תעשיינית ויצואנית  קטנה.

 

פאי רועים אמיתי (וצילומים ממסע מופלא בפארק ילוסטון ובשמורת טיטון)

img_6599-jpg-web

ללא הרבה ציפיות התישבנו במסעדה היחידה של מלון  העץ בפארק ילוסטון האגדי (מדינת ואיומינג, ארה"ב) והתחלנו להזמין מנות. כיוון שיוסי אמר ש"לא מזמינים חומוס במסעדה רומנית", הזמנתי מה שנראה טבעי למקום – פאי רועים. המנה היתה פשוטה ונפלאה, ולהלן נסיון לשמר את טעמה, עם התאמה לתבלינים מקומיים. השעועית השחורה לא היתה במקור, שם היו במקומה גרגרי תירס.

מה צריך (לארבע מנות בינוניות):
600 גרם בשר טרי טחון
1 ק"ג תפוחי אדמה דזירה (קליפה אדומה)
2 בצלים
4 שיני שום
1 כוס יין אדום
1-2 כוס מים (לפי הצורך)
1 כף קורנפלור
1 צ'ילי אדום (או פחות, לפי הטעם)
1-2 כפיות רוטב הויסין (מתוק. נמצא בסופרים במחלקה האסיאתית).
3 כפות רסק עגבניות
2-3 יחידות פטריות מיובשות
כפית אבקת מרק עוף
חצי כפית ג'ינג'ר מגורר
כוס אפונה ירוקה קפואה
חצי כוס גרגרי תירס קפואים
כוס שעועית שחורה מבושלת (לא חובה)
מלח, פלפל
שמן זית

img_6565-jpg-web

מה עושים:
בקיצור – מכינים פירה עם בצל מטוגן. מטגנים את הבשר עם השאר. מניחים בכלי הגשה את הבשר ומעליו את הפירה ומגישים.
בפירוט –
מקלפים את תפוחי האדמה, מכניסים לסיר עם מים קרים וכפית מלח, מבשלים לריכוך ומסננים מהמים; קוצצים דק בצל אחד, מטגנים על שמן זית (להבה בינונית-נמוכה, שלא יישרף). מעבירים לסיר עם תפוחי האדמה (ללא המים) ומועכים לפירה.
משרים את הפטריות המיובשות במים רותחים לכמה דקות, לריכוך, וקוצצים. שומרים את המים.
קוצצים את הבצל השני לגודל בינוני, מכניסים למחבת עמוקה עם שמן זית וצורבים. עשהבצל מתחיל להשחים מוסיפים את הבשר, צורבים ומפוררים עד שכולו מאבד את הצבע האדום. כותשים את השום, קוצצים את הצ'ילי ומוסיפים, מצרפים את הג'ינג'ר המגורר, מתבלים במלח ופלפל ומערבבים היטב.
מערבבים את רסק העגבניות עם ההויסין, אבקת המרק וכוס מים, יוצקים על התבשיל ומערבבים.
מוסיפים יין ומערבבים כשתי דקות לנידוף האלכוהול. מוסיפים את האפונה הקפואה והשעועית המבושלת ומערבבים כחמש דקות.
מערבבים קורנפלור עם חצי כוס מים קרים ויוצקים על התבשיל, לעבות מעט את הרוטב. הבשר צריך להיות עם רוטב שיבעבע במחבת בין מרכיבי התבשיי, אך לא יכסה אותם. אם התבשיל יבש, לפי הצורך מוסיפים עוד מים. טועמים ומתקנים תיבול.
אפשרויות הגשה –
מניחים את הבשר ומעליו את הפירה. אפשר בכלי מרכזי לשולחן, או בקערות אישיות. את הפירה ניתן לזלף, או להניח מעל הבשר ולעטר בפסי מזלג.

img_6578-jpg-web

את המסע לילוסטון ולטיטון במרכז-מערב ארה"ב ארגנו אחותי מירי וגיסי יוסי. שניהם צלמי טבע ותיקים, כך שניתן היה לנחש שהשבוע יכלול מיגוון אטרקציות. אלא, שאפילו הם התקשו להאמין לשלל הרב שנפל בחלקם.

אז מה היה לנו ?

ביזון בפארק ילוסטון

ביזון בפארק ילוסטון, בו נמצאים עדרים בני עשרות ביזונים, שירדו מההרים לעמק לקראת החורף.

גייזרים, בורות באדמה מהם יוצא קיטור מים חמים ובריכות ענק, ילוסטון.

גייזרים, בורות באדמה מהם יוצא קיטור מים חמים ובריכות ענק, ילוסטון.

בריכה שנצבעת ממינרלים שעולים ממעבה האדמה. ילוסטון ממוקם 5 ק''מ בלבד מעל למגמה של כדור הארץ, לדברי חוקרי המקום, שטוענים כי התפרצות וולקנית נוספת שם היא רק שאלה של זמן (שזה יכול להיות גם עוד 250 שנה).

בריכה שנצבעת ממינרלים שעולים ממעבה האדמה. ילוסטון ממוקם 5 ק"מ בלבד מעל למגמה של כדור הארץ, לדברי חוקרי המקום, שטוענים כי התפרצות וולקנית נוספת שם היא רק שאלה של זמן (שזה יכול להיות גם עוד 250 שנה). צילום: מירי טנא.

דובה ושני גורים ירדו לשתות בנחל ולשחק. ילוסטון.

דובה ושני גורים ירדו לשתות בנחל ולשחק. ילוסטון.

אייל קורא (מוס) חוזר מהנחל להרים. טיטון.

אייל קורא (מוס) חוזר מהנחל להרים. טיטון.

ינשוף אפור. טיטון.

ינשוף אפור. טיטון.

ציפור כחולה. טיטון.

ציפור כחולה. טיטון.

סתיו ושלכת. טיטון.

סתיו ושלכת. טיטון.

רכס הטיטון עם השלג הראשון של חורף 2016-17.

שמורת טיטון עם השלג הראשון של חורף 2016-17.

ורכס הטיטון שלושה ימים בלבד לאחר מכן.

ורכס הטיטון שלושה ימים בלבד לאחר מכן.

 

מי צריך משקל דיגיטלי? ספוילר: כל מי שאופה ומבשל

IMG_4412.jpg-web

התלבטתם אם לקנות משקל דיגיטלי וויתרתם בגלל המחיר? עכשיו זה יותר משתלם. במיסטרל יש הנחות על שני סוגי משקלים איכותיים, ולמי שרוצה לרכוש באתר ולהזמין משלוח – סידרתי קופון עם הנחה.

בסוף השבוע הזדמנתי לחנות המחודשת מיסטרל, לא רחוק מאיצטדיון בלומפילד. בעודי משוטטת נתקלתי במשקל דיגיטלי במחיר אטרקטיבי. כל כך אטרקטיבי, שקניתי שניים ממנו למתנות. נזכרתי בכמה תגובות בבלוג של עוקבים שאמרו, שהם לא יכולים להשקיע במשקל שכזה וביקשו שהמתכונים יכללו מידות בכוסות ובכפיות. באותה תקופה משקל דיגיטלי עלה כ-120 שקל. היום הוא נמכר בכ-90 שקל, ומי שייכנס לאתר החנות דרך הבלוג, יקבל הנחת קופון של 20% וישלם כ-70 שקלים. מבצע הקופון יסתיים בסוף יולי 2016.
למה אני מעדיפה ללא צל של ספק משקל על כוסות מידה? כיוון שכוסות אלה, כמו זו בצילום ליד המשקל, הן לא באמת בגודל בינלאומי זהה. בארץ נתקלתי בשני גדלים שונים, וזה מטעה ובעייתי במיוחד כשמגיעים לאפיה. המשקל, לעומת זאת, מונע לחלוטין טעויות מסוג זה.
יש שם שני סוגי משקלים באותו מחיר, אחד אלגנטי מזכוכית, דק ושטוח ושני מסיבי יותר. הסוג השטוח נמצא אצל חברים שלי כבר כמה שנים, ואין תלונות.אני מעדיפה משקל פחות עדין, שיעמוד איתן על משטח העבודה העמוס שלי.

אז מה יש לנו?

קוד קופון שמקנה הנחה של 20%, בתוקף עד סוף יולי 2016: ora7

אלה הקישורים למשקלים שהקופון מתייחס אליהם:

משקל 1

משקל 2

את הקופון מזינים בעמוד של סל הקניות. מצד שמאל, מתחת לרשימת הקניות שלכם באתר.

ויש גם סרטון עם הסבר על רכישה באתר, כולל היכן מזינים קופון אם צריך
https://www.youtube.com/watch?v=02W2L-ZubiE

מי שיגיע פיזית למקום, יוכל לרכוש את המשקלים בהנחה של 25% מהמחיר המלא (90 שקלים), בחנות ארקוס, גם כן רק עד סוף החודש.

סיור בשוק מחנה יהודה

IMG_3667.jpg=web

ביום שישי האחרון לקח TheMarker פסק זמן של שלוש שעות מהמלחמה העיקשת שלו, שנועדה להבטיח, שתהיה לנו, לבנינו ולבני בנינו (כולל הבנות (: ) ארץ נהדרת, ויצא  לסיורון בסמטאות שוק מחנה יהודה והשכונות שסביבו.
השוק הפך מכבר לאיזור בילוי שוקק, שמשלב ברים ומסעדות לצד פירות, ירקות, תבלינים, לחמים ומתוקים, סיפורי מעשיות וסיפורי עדות. הסיור המודרך מאפשר הצצה למקומות, שברגיל אולי היינו מחמיצים, ומלווה בטעימות משביעות בנקודות אסטרטגיות בשוק וסביבותיו.
חלק מהטעימות היה שנוי במחלוקת, ובננה ספליט ממליץ על הטובות שבהן.
ציור הקיר המופלא מסמן את הכניסה לשוק. אחריו  ממש מומלץ לפקוד את המסעדה הגאורגית, שהגישה לנו ערימה של חצ'פורי סגור וחם, מלא גבינות מותכות חתוך למשולשים לצד גזר מוחמץ. מאוד מומלץ לנוח בביר-בזאר, שם נתקלנו ב"כשות", מה שנראה כפרח, או עלים מיובשים, ושלדברי הברמן, הוא זה שמעניק טעם פירותי עדין לאחת משתי  הבירות המרעננות שקיבלנו שם.
לאחר סיור בשכונות הקסומות בשולי השוק, שמחביאות בין פינות החמד שלהן את הוויי ההתישבות בירושלים, סיימנו בדרך חזרה לשוק בשתי נקודות נוספות מומלצות. בראשונה, העונה לשם מורדוך,  טעמנו עלי גפן ממולאים, שהיו מתובלים במעט צ'ילי. ממש קרובה אליה נמצאת גלידריה  קטנה בשם מוסלין, בה טעמנו גלידת צ'אי מסאלה אגדית וגלידת קפה משובחת.

הכניסה לשוק מחניודה

הכניסה לשוק מחניודה

פרט נוסף בציור הקיר בכניסה למחנה יהודה

פרט נוסף בציור הקיר בכניסה למחנה יהודה

חצ'אפורי, שני משולשים אחרונים. מי לוקח?

חצ'אפורי, שני משולשים אחרונים. מי לוקח?

IMG_3605.jpg-web

IMG_3615.jpg-web

בר בזאר. מומלץ.

בר בזאר. מומלץ.

הכשות שמעניק טעם פירותי לבירה. נעים להכיר.

הכשות שמעניק טעם פירותי לבירה. נעים להכיר.

מוסלין, גלידריה מומלצת ביותר.

מוסלין, גלידריה מומלצת ביותר.

הגעתם למוסלין" אל תוותרו על גלידת (צ'אי) מסאלה.

הגעתם למוסלין" אל תוותרו על גלידת (צ'אי) מסאלה.

IMG_3607.jpg-web

IMG_3658.jpg-web

IMG_3645.jpg-web

דרך יפו, בשולי השוק

דרך יפו, בשולי השוק

נחלאות, שכונות ציוריות שהוקמו מהמאה ה-19.

נחלאות, שכונות ציוריות שהוקמו מהמאה ה-19.

בית כנסת, נחלאות

בית כנסת, נחלאות

למה המדינה מחמיצה את דור העתיד של התעשיה הישראלית?

סטודיו ליצור תיקים וצעיפים, Urban Textiles. קרדיט צילום: איה וינד

סטודיו ליצור תיקים וצעיפים, Urban Textiles. קרדיט צילום: איה וינד

היצוא היורד הוא האיום העיקרי על צמיחת המשק, אולם הממשלה מחפשת את הפתרון מתחת לפנס – בעוד שהוא נמצא בכל מקום אחר. אם תתבונן סביבה תגלה, כי בארץ קם בשנים האחרונות דור חדש וצעיר של תעשיינים עם להט יצירה, ומה שמפתיע לא פחות, הוא מפתח את עסקיו ללא סיוע ממשלתי.

התעשיינים החדשים יודעים להקים עסק, לבנות לו אתר אינטרנט, למכור בארץ ואפילו לייצא – הכל אינטואיטיבית. מה שהם לא יודעים, זה איך לעבור מהשלב של מיקרו מפעלים למפעלים קטנים ומשם להמשיך את הצמיחה.

הרשות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה לא ממש רלבנטית עבורם, ורובם כלל לא פונה אליה. מקרה אחד אליו נחשפתי, של פניה לתכנית מעוף של הרשות בתל אביב, היה כשלון מהדהד.

דור העתיד של התעשיה שקוף מבחינת המדינה, כי אין מי שמייצג אותו. התאחדות המלאכה אמורה היתה לעשות זאת, אולם זה גוף חלש, וגם לא הכי רלוונטי מבחינת כלי הסיוע שלו.

הבעיה של המדינה, שנוח לה לעבוד מול התאחדות התעשיינים, אבל זו מקדמת במוצהר את האינטרסים של המפעלים הגדולים יותר. כך המדינה מחמיצה דור שלם של תעשיינים, שנשארים קטנים, או נסגרים.

לו היתה המדינה פותחת מסלול יעודי למיקרו תעשיינים, בונה להם מסלולי מס, מימון ופיתוח עסקי אטרקטיבים ורלוונטים יותר, ומצמידה להם חונכים שמכירים את זירת המסחר המקוונת על בוריה – בעלות קטנה יחסית היא היתה עושה צעד משמעותי לבניית דור העתיד של התעשיה הישראלית, ומחזירה את היצוא והצמיחה למשק.

לאכול בחושך, לראות ורוד

IMG_20160529_233554.jpg-web

הילה רואה את החיים בורוד, למרות סיפור חייה, שכלל אינו ססגוני. בקול יציב שאינו נרעד לרגע היא מספרת, שבגיל 18, לאחר שנכנסה לבית חולים לטיפול שקשור לסוכרת נעורים, היא התעוורה, באשמת טיפול שגוי שניתן לה בבית החולים. היא שקעה במרה שחורה, אבל הבינה שאם לא תוציא את עצמה ממנה, היא תישאב לבור שחור אינסופי. מאז היא קמה כל בוקר אופטימית ומקווה שחייה ישתנו לטובה.
ואז, בגיל 25 נפטרה אמה מדום לב, וחודש לאחר מכן הצטרף אליה אביה, שלקה בשברון לב. עכשיו הילה צובעת את השחור של חייה בשלל צבעי הקשת, מרימה עיניה לשמש, שכבר לא יכולה יותר לסנוור אותה ומתבוננת באופטימיות לעבר העתיד, מקווה שהרפואה שנטלה ממנה את מאור עיניה, תמצא דרך להחזיר לה אותו. והיא אומרת, שהיא דוקא יכולה לראות הרבה. לכולם מסביבה מתהפכת הבטן כשהיא מדברת על הצורך לדבוק באופטימיות. יש שמוחים דמעה ומתקשים להמשיך בארוחה, שלשמה התכנסנו.
את הילה פגשנו בארוחת ערב בבלקאאוט, מסעדת חושך במתחם נא לגעת שבנמל יפו הציורי, שפרט לשף שלה, עובדיה ברובם הם לקויי ראיה, או עוורים לחלוטין. המיפגש נערך לקראת הבליינד דיי – יום המועדות לעיוורים ולקויי ראיה, החל כל שנה בתאריך ה-6.6.
לחלק מעובדי המתחם, המסעדה היא יותר ממקום עבודה ופרנסה, היא הבית. המנות נדיבות, האוכל טעים, אבל הוא לא העיקר. העיקר זו התחושה שכשאנחנו שם, אנחנו מתדלקים את האושר והאופטימיות שלהם.

וישנה גם החויה של לשבת בעלטה, לאחר שאיפסנו את הסלולרי והתיקים בתאים נעולים בכניסה ותלינו על צוארינו את המפתחות. הרעיון הוא להכיר לרגע את הקושי של העיוור וכך להבין אותו יותר. פתאום יש תחושה, שאנחנו רואים טוב יותר כשהעיניים עצומות. בשביל מה להחזיק אותן פקוחות? ממילא העלטה מוחלטת. השיחה שמתפתחת מסביב לשולחן הופכת לארוע המרכזי של הערב. מידי פעם נשמע צלצול פעמונים עדין מהצמיד שעל ידי המלצרים, שמכריז שהמלצר בדרך אלינו.

א' שישבה מולי ניסתה למזוג לעצמה כוס מים מקנקן שחיכה בצד, והפכה את השולחן לאגם הברבורים. אפשר לאכול עם הידיים, או להשתמש בפתרון הנוח המשולב של מזלג ביד ימין וקצות אצבעות היד השמאלית. ממילא מקבלים בסוף מטליות לחות.

מי הזמין סביצ'ה מוסר וברוסקטת שום? מי פילה בורי על חציל קלוי ולבנה? את ההזמנה מהתפריט מלאנו בכניסה, באור. בהגשה,אין הנחות למלצרים, ואלה יודעים לזהות כל מנה ולהעביר אותה למזמין. למנוע תקלות – לא תפגשו שם מנות חמות מידיי ונוזליות כמו מרק, והקפה היחיד שניתן לקבל הוא בניחוח שמתלווה לקרם ברולה עם פולי קפה ערביקה.

המקום פתוח לארועים. עיתון הארץ עורך בו בשבוע שעבר את כנס הכלכלה השיתופית זו השנה השלישית. אפשר לסגור אותו לבר מצוה, או כל ארוע אחר. כי, זו לא עוד מסעדה השוכנת בנמל יפו.  זו מסעדה עם חויה מרגשת, מעצימה ויחודית. .

קשרי ההון-שלטון הם בגידה במגש הכסף

IMG_3035.jpg-web

השמש מתחילה לרדת מעל צמרות הברושים של גבעתיים, ועל בתיה הישנים, שקמו עם המדינה, מתחילים לראות צללים. עוד מעט יירד הערב, וכולנו נתאחד עם זכר הנופלים. פוליטיקאים יתחרו ביניהם מי ייישא דברי הספד מרגשים יותר, מי יספר את סיפורו המופלא של הלוחם האלמוני, שטרם סופר. כולם ידברו בהתרגשות על הגבורה ועוז הנפש של הלוחמים הצעירים, שהקריבו חייהם כדי שתהיה לנו כאן מדינה עצמאית. מגש הכסף, אנחנו קוראים להם, שעליו ניתנה לנו המדינה.

אבל, האם הם נפלו, כדי שתהיה לנו המדינה הזו, שאנחנו ניצבים מולה? מדינה שקשרי ההון שלטון שלה מאפילים על כל השאר? שמביישת את ניצולי השואה שלה? מדינה שאחי הנופלים לא יכולים לרכוש דירה ולהרגיש, שהגיעו לפיסת אלוהים הקטנה שלהם, שבה יוכלו להקים בנחת משפחה?

האם הצעירים הנועזים חשבו, שהם מקריבים נפשם למען מדינה, שתזלזל בכספי חיסכון החיים של הוריהם ותאפשר להשקיע אותם בחברות, שיפשטו רגל, כשהן חייבות לציבור מיליארדים, ואחר כך הן ימשיכו לגייס כספים חדשים מהציבור, כאילו כלום?

האם הלוחמים, שחירפו נפשם בגבורה התכוונו שתצמח כאן מדינה של מקורביזם? של הון שמשלב ידיים עם השלטון ומיטיב עם קומץ טייקונים על חשבון כל השאר? של שלטון שדואג לחזק את החזקים והגדולים ומתעלם מהקטנים? או מפזר להם פירורים, להשקטת המצפון והזעקה החברתית? של ממשלות שנוהגות איפה ואיפה באזרחיהן, אחיהם, אחיותיהם והוריהם של הנופלים, שאת שמם הפוליטיקאים עומדים להלל ביומיים הקרובים?

קשרי ההון שלטון המעדיפים את העשירים והחזקים על פני אלה שבאמת זקוקים לעזרתה של המדינה – ימיהם כימי המדינה. הם לא עניין של מפלגה זו, או אחרת. כל ממשלות ישראל חטאו בכך. החל מאלה שחילקו נכסי מדינה חינם אין כסף למקורבים למפלגה עם קום המדינה, וכלה באלה שמוכרים היום את האינטרס הציבורי לטייקונים כאלה ואחרים.

כל הפוליטיקאים, אלה שעומדים לשאת את שמם של הנופלים ביומיים הקרובים ואלה שלא, צריכים לעשות חשבון נפש. הם חייבים לשאול את עצמם מה הם עושים, כדי להיות ראויים לקרבן העצום שהקריבו הנופלים? מה הם עושים, כדי שמותם לא יהיה לשוא. כדי שניתן יהיה לומר, שבמותם ציוו לנו את החיים במדינה הוגנת, שדואגת לחלוקה שווה של העושר וההזדמנויות בין כלל אזרחיה?

השאלה "מה אני עושה, כדי שהמדינה הזו תהיה יותר טובה", חייבת להיות נר לרגליהם של הפוליטיקאים. כן, זה נשמע אולי נאיבי בימים אלה, אבל השינוי חייב להתחיל מתישהו. ואין זמן טוב יותר מיום הזכרון לאלה, שהקריבו את היקר מכל, את חייהם, למען מדינה שאזרחיה יוכלו להיות גאים בה. כל גישה שמתעלמת מכך היא בגידה בלוחמים הנועזים והמסורים של מגש הכסף.

בחרתי לסיים בחלק ממילותיו של שיר, שלא תשמעו ביום הזיכרון. מילים שכתב יאיר ניצני, "פרצופה של המדינה" לפני כ-20 שנה. שיר על הפוליטיקאי המצוי, שעדיין רלוונטי: "…מחייג בנסיעה, ענייני מפלגה – ודואג לחלקו בפרוסת העוגה…הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב, אז מה אם בדרך שיקר וגנב, פניו משתקפים בחלון בפינה, הפרצוף שלו הוא פרצופה של המדינה…

מדרימים במכונית, וילונות כחלחלים – הוא קופץ לביקור הורים שכולים. הוא שכח שהטיף בעד מלחמה. הפרצוף שלו הוא פרצופה של המדינה.

הוא חשוב, מקורב, הוא יהיה ויהי מה. זה הוא שיקבע אם תהיה מלחמה. זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך, הוא יקבע נהלים – אתה תצא מכליך.

בלהט נואם לקהל מתרגש, אדמה גואלים במגל וחרמש, הצביעו נכון…

ואני מבקש, תנו לי כח, תנו לצרוח, כי היתה לי ארץ זבת חלב ודבש. ואני לא מבין מה השתנה? אם אני האידיוט היחיד במדינה, שחרד למחר וחולם עלה זית, ורוצה להרגיש, שכאן זה הבית?