הרשות להגנת הצרכן – נגד הצרכנים

עדכון, 6.8.14:
שר הכלכלה, נפתלי בנט נפל בפח. כאן גם היועץ האישי המתוחכם שלו, שלום שלמה לא עזר לו. מישהו ניצל את העובדה שהשניים חדשים בעיר ולא ממש מכירים את ההסטוריה העגומה של המאבק נגד חוק חובת סימון מחירים, שחוקק לפני כ-15 שנים שר התמ"ס לשעבר, נתן שרנסקי. החוק כל כך טוב לצרכנים, שרשתות וספקים עושים מאז, כל פעם מול שר חדש, שמיניות באויר כדי להוציא ממנו את העוקץ. כמי שהגיח מעולם ההיי טק ומתעניין בראשות הממשלה, בנט לא מכיר את הקומבינות האלה. לכן הוא נתן אור ירוק לבחינה של שינוי החוק, אף שהדוחפים לשינוי, בראשם רשתות שיווק, לא הציגו ולו טיעון חדש אחד, שלא נדחה בעבר.
בנט אומר להגנתו, שבצוות הבחינה של החוק יושבים ארגוני צרכנים שהוא מעריך שיגנו על האינטרס הצרכני. אבל, אחד מהם, הרשות לסחר הוגן, לא הוכיח שהצרכנים בראש מעייניו ולא הפגין אסרטיביות עבורם מול אילי ההון. להיפך. היו מבצעי אכיפה שהרשות יצאה בהם – אבל הודיעה מראש היכן יסתובבו פקחיה החוקרים. השני, המועצה הישראלית לצרכנות, היא ישות אנמית במידה רבה ושניהם בכל מקרה כפופים לו. הארגון השלישי, אמון הציבור הוא משענתם האמיתית היחידה של הצרכנים, כפי שהדברים נראים כרגע.
אבל בואו נאמר, שלא נתפלא, אם החלטות אנטי צרכניות יתקבלו בצוות "ברוב קולות", כשאמון הציבור יהיה קולו של המיעוט. ובמדינת הרוב קובע, הרכב הועדה כבר הכריע את התוצאה במידה רבה – אלא אם בנט יתעשת.

4.8.14:

הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, שאמורה להיות המגן הממשלתי המרכזי על הצרכנים, יוזמת במחשכים מהלך אנטי צרכני מובהק, שישרת את הרשתות והספקים הגדולים. תמר פינקוס, העומדת בראש הרשות החליטה לבצע ניסוי (פיילוט) להצגת מחירים שונה מזו הנהוגה כיום על פי חוק חובת סימון מחירים.
פינקוס פנתה לאיגוד לשכות המסחר, המועצה הישראלית לצרכנות ואמון הציבור לפני כחודשיים בבקשה לקבל הצעות לחלופות ולפיילוט לניסוי אותן חלופות. על פי מקורות השותפים למהלך, מטרת הפיילוט היא מעבר לסימון אלקטרוני על המדפים במקום על המוצרים. בנוסף, בקצה כל שורת מדפים יוצג קורא ברקוד, שהצרכן יוכל להשתמש בו כדי לראות מה המחיר המדוייק של המוצר שבידו ואף להטביע עליו מדבקת מחיר.
הנסיון לבצע מחטף בסימון מחירים נחשף בשבוע שעבר ב-TheMarker: http://www.themarker.com/misc/smartphonexmlfeed/1.2391636, אולם כשהלחימה בעזה היתה בשיאה, נראה לי לא ראוי להציף אותו בבלוג. עכשיו, כשהפסקת האש נכנסת לתוקף, אפשר לחזור למלחמות יוקר המחיה שלנו.
נראה, כי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, שצריכה לשמש חוד החנית בהגנה על הצרכנים נגד עושק מצד קמעונאים מכל הסוגים, משרתת את הקמעונאים והיצרנים הגדולים. זו המדיניות שמכתיבה העומדת בראש הרשות, תמר פינקוס. האישה שעם בחירתה התמוהה לתפקיד נכתב עליה, שהיא המינוי הכי לא נכון במקום הכי חשוב לצרכנים. פינקוס צפויה לצאת לגמלאות בעוד כשנה, ואז מתכנן שר הכלכלה, נפתלי בנט להפוך את הרשות למה שהיתה צריכה להיות במקור. עם זאת נראה, כי עד יציאתה לגמלאות עלולה פינקוס לא רק לא להועיל לצרכנים, אלא אף לנצל את מעמדה ולהזיק להם.

עכשיו עומדת פינקוס להגשים את חלומם של רשתות השיווק הגדולות והספקים הגדולים מזה 15 שנים ולשנות את חוק חובת סימון מחירים. להסיר את המחיר המוטבע על המדבקה ולהחליפו בסימון אלקטרוני על המדף. היא תנסה לשכנע את שר הכלכלה, נפתלי בנט – שבלי חתימתו מאמציה לא יהיו שווים דבר – שהיא מכניסה את הקידמה לצרכנות. כי בנט, כידוע, הגיע מההיי טק והוא חובב טכנולוגיה.

למה זה יהיה אסון צרכני? כי המדבקה מאפשרת לנו כצרכנים להחזיק את המוצר בבית, וכשהוא נגמר ואנחנו עומדים לקנות מוצר חדש, אנחנו יכולים להעיף מבט על המחיר שנותר עליו ובקניה לראות, אם היצרן, או הרשת הקפיצו את מחירו. לפי זה נוכל לסמן אותם ולהחליט אם אנחנו ממשיכים לקנות מהם, או לא. כלומר, המדבקה היא הידידה הטובה, או הנשק של הצרכנים.
למה הצג האלקטרוני גרוע? כי הרשת תוכל לשחק עם המחירים בשניות. כבר היום ישנן רשתות, שמורידות מחירים בימי א'-ד' ומעלות אותם לקראת סוף השבוע, כשהקניות לשבת בעיצומן. סימון מחיר אלקטרוני בלבד על המדפים יאפשר להן לשחק עם המחירים בתדירות גבוהה יותר. כך, כשהסניף יהיה עמוס ביום שישי בשעות 11:00-13:00 לדוגמה,  יוכל האחראי בסניף בלחיצת כפתור להעלות את כל המחירים בשיעור זניח, לכאורה, של 1%, או ב-5% ולעשות "מכה". אחר כך הם יחזרו לרמתם הרגילה. הצרכן לא ממש יבחין, אם הקפה שקנה התייקר בחצי שקל, אבל ירגיש את ההוצאה המצטברת של עשרות המוצרים בעגלה. יתר על כן, אם נכנסנו לסניף ב-10:45 וקנינו מוצרים במחיר שראינו על המדף, כשנגיע לקופה נוכל לראות רק לאחר ששילמנו, שהמחירים שראינו שונים מאלה שהוצאו מכיסנו.
ועוד משהו – סימון על המדף לעולם לא יאפשר לצרכן להשוות מחירים בין קניה לקניה ולהעניש את היצרנים, או הרשתות שיקפיצו מחירים.

בדיונים שכבר נערכו בין השותפים למהלך החשאי עלו טענות מצד המצדדים בשינוי, לפיהן יש לבחון את השיטה הטובה ביותר לאור ההתקדמות הטכנולוגית, כדי למנוע טעויות בחיוב בין המחיר בקופה למחיר על המוצר ולהקטין עלויות בסימון מוצרים, שמגולגלות לצרכנים. כל הטיעונים הללו הועלו בעבר על ידי רשתות וספקים, שרצו לבטל את הסימון על המוצר ולהחליפו בצג אלקטרוני על המדף, שאינו מאפשר לצרכן להשוות מחירים בבית.
אזכיר עוד, שלעניין הסימון על המדף, רשתות הוכיחו, שהן מתמחות בבלבול הצרכנים, כאשר במקרים רבים לא ניתן למצוא את המוצרים הרלוונטים מתחת למחיר שעל המדף. כלומר, המוצרים "נודדים" על המדף ולעיתים אף "נעלצים" לחלוטין, ובפועל אין קשר בין המחיר שמופיע על המדף למוצר שמתחתיו.
ולעניין העקרוני, שיטות אלקטרוניות אלה והטענות הנילוות אליהן הועלו בעבר ונדחו, כיוון שהמסקנה היתה, שהן מרעות את מצב הצרכן יחסית למצבו כיום, בו הסימון ה"פרימיטיבי" מתבצע במדבקה על המוצר.

מהרשות להגנת הצרכן נמסר בתגובה, כי "בימים אלו הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן נמצאת בשלבים ראשונים של בחינת נושא סימון המחירים, החלופות הקיימות לו תוך שמירה על השקיפות וזכויות הצרכנים כפי שמוקנים להם כיום בחוק".

בדרך כלל צרכנים מבצעים קניות במהירות, ואין להם זמן לאתר את המחיר על המדף של המוצר שרכשו, או להדביק תוית מחיר בעצמם. לכן, אם לרשות להגנת הצרכן עניין להכניס את הקידמה האלקטרונית לרשתות, עליה לוודא, שהיא מתווספת למדבקה הרגילה, ולא באה על חשבונה. כל נסיון אחר צריך להיבלם על ידי השר, שחתימתו חיונית לתיקון החוק, נפתלי בנט, שמצהיר השכם והערב על כוונתו להיאבק ביוקר המחיה.

ההצעה החדשה להורדת 20%-25% מיוקר המחיה

 שר הכלכלה, נפתלי בנט קיבל הזדמנות שנראית כפעם בדור לטפל בהקטנת הרכוזיות ובהורדת יוקר המחיה במשק, כשהממשלה מאחוריו. הזדמנות פז, שאסור להחמיץ. השבוע אישרה הממשלה את הקמת הועדה להגברת התחרותיות ולהורדת יוקר המחיה, בראשותו.
בפוסט הזה נחשפת במלואה התכנית שתשמש בסיס לעבודתו, שגובשה על ידי דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, הגוף שתפקידו לקדם תחרות במשק. בעוד שלרשות ההגבלים יש מגבלה של קידום תחרות ענפית בלבד (למעט חריגה מועדת הרכוזיות שמאפשרת לה לקדם תחרות כלל משקית בעיקר בתשתיות מופרטות), בנט יוכל בועדה שלו לקדם תחרות בכל המשק ללא מגבלות וגבולות ענפיים.

תכנית האב להורדה של עד 25% ביוקר המחיה הוצגה לפני כמה שבועות בקווים כלליים לשר האוצר, יאיר לפיד ולבנט. בנט ביקש משטרום לגבש אותה כתכנית מפורטת וזו הוגשה לו השבוע.  חלקים ממנה נכללים החלו להיות מיושמים בחוק ההסדרים, כמו הצעת ההחלטה לשינוי הקריטריונים להטלת היטלים על יבוא. מלשכת שר האוצר נמסר, כי התכנית תיבחן בועדת התחרות ויוקר המחיה , ומלשכת בנט נמסר, כי התכנית תיבחן ותשמש בסיס להמלצות שיגבש.

התכנית כוללת המלצות בתחום הדיור, שישומן עשוי להערכת שטרום להוריד את יוקר המחיה ב- 7-9% תוך שלוש שנים. המלצות להורדת יוקר מחיה בסל המזון בכ– 10% תוך שנתיים. הורדת יוקר המחיה ב-3%-5% בתחום האנרגיה תוך חמש שנים והורדה דומה באמצעות הפחתת כוחם של הוועדים החזקים תוך חקיקה שתאסור  השבתת שירותים חיוניים במונופולי תשתית.
המלצות נוספות כוללות תיקון מסקנות ביצוע הפרדה ריאלית פיננסית מלאה במשק ללא הרף שקבעה ועדת הרכוזיות, והכנסת תחרות בשוק האשראי להוזלת ריביות ועמלות; הגברת יבוא, מניעת יצירת מונופולים בהשתלטות לא תחרותית ורפורמה במשילות שתפחית בירוקרטיה ותשפר שירות.

בתחום הדיור כוללות ההצעות תיקון הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל והתקנת תקנות תואמות שייצרו איום תחרותי, תמרוץ וייעול שיווק קרקעות המינהל. ההמלצה מבוססת על הנחת עבודה, לפיה  ללא יצירת איום תחרותי בשיווק על המינהל – לא תושג הגדלת ההיצע של שיווק קרקעות בישראל, ללא קשר לאישיות שתעמוד בראש מונופול הקרקעות.
לפיכך, מוצע לתקן את חוק מינהל מקרקעי ישראל, באופן שיסמיך את שר השיכון לאכוף את יעדי ההקצאה באמצעות מסירת שיווק הקרקעות שהמינהל לא שיווק והיה עליו לשווק – לידי חברות שיווק חיצוניות (חברות ניהול פרוייקטים מן השוק הפרטי שאינן עוסקות בנדל"ן), שייבחרו מבעוד מועד במכרז תחרותי, ויופקדו על שיווק הקרקעות האלה בהתאם לכללי רשות מקרקעי ישראל.
העברת קרקעות שלא שווקו לידי החברה המשווקת החיצונית תתבצע תוך הבטחת חלקה של המדינה בערך הקרקע. הסביבה התחרותית צפויה לתמרץ את המינהל לפעול לשיווק מהיר ויעיל. שיווק הקרקעות יעשה במתכונת של הבטחת המחיר הזול למשתכן ולא בשיטה של השאת ערך הקרקע. פרמטר זה יהיה נושא התחרות המכרזי.
בנוסף, שיווק הקרקע יותנה בכך שלפחות שיעור שייקבע מכלל הדירות שייבנו על הקרקעות שישווקו יהיו דירות לזוגות צעירים בנות 3-3.5 חדרים. התערבות זו חיונית מאחר וקיים בנושא כשל שוק: הרשויות העירוניות והמקומיות מעדיפות הפניית קרקעות לבניית מבני עסקים ודירות יוקרה בגלל שיקולי ארנונה והיטלי השבחה וכשל שוק זה יש לתקן בכפייה רגולטורית.
במקביל ימשכו ההליכים להסרת החסמים הבירוקרטיים בועדות התכנון, ויהיה מיסוי מוגבר על מי שמחזיק קרקע לבניה ואינו בונה עליה.
בחינת סל הצריכה של משקי הבית בשנים 1987-2010 מעלה כי ההוצאה על דיור (שכירות ורכישה) מהווה בממוצע כ- 25% מסך הוצאות משקי הבית.
בשל גודל ומשקל רכיב זה בסל ההוצאות הרי שהוזלתו בשיעור של 30% יוצרת הורדה כללית של 7.5% ביוקר המחיה הכללי במשק, ולגבי החמישונים החלשים יותר – אף שיעור גבוה מכך.

בתחום המזון כוללת התכנית הצעות משלימות לאלה של ועדת המזון, שנכללות בחוק ההסדרים. בהן, הצעה לאסור מתן יעדי הנחות מצרפיים לקבוצות המזון הגדולות ברשתות ולעבור ליעדים לכל חטיבת מוצרים בקבוצות הגדולות. כך יימנע המצב בו כל פעם שקבוצה גדולה נכנסת לתחום חדש עלול להיפלט מהענף יצרן קטן באותו תחום.  במצב הנוכחי מספקות קבוצות מזון גדולות מוצרים בכמה תחומים, דוגמת  משקאות, מוצרי חלב, שוקולדים וקפה. הכוח המצרפי שלהן יוצר קשירה דה פקטו בין מוצר למוצר וכשנקבע להן יעד מכירות כולל, הוא מחזק בצורה לא הוגנת את התחום החדש אליו נכנסו.
במקביל מוצע להגביר תחרות בתחום היבוא באמצעות ביטול סעיפי בלעדיות ליבואנים או חלוקת שוק ביניהם. לצורך זה ייקבע כי יותר יבוא מיידי של כל מוצר מתחרה מיבוא שהוא בעל תו תקן אירופי או אמריקאי. המלצה נוספת כוללת הרחבת הורדת מכסים על מוצרי מזון מעובדים.
הצעה שמיושמת חלקית בחוק ההסדרים החדש כוללת שינוי חוק היטלי סחר, כל שלא יוטל היטל היצף על תחום שבו קיים מונופול, אלא אם נתח השוק של הסחורה המיובאת בהיצף עולה על 15%. בחוק ההסדרים לא נקבע השיעור המדוייק וצויין, כי יש להתחשב בנתח השוק של המוצר המיובא בקבלת החלטה אם להטיל עליו היטל.
עוד מוצע לעגן בחוק עידוד השקעות הון מענקים להקמת מפעלים מתחרים בשחקנים הדומיננטיים במשק (מונופולים ובעלי כוח משמעותי) וכן – להקמת רשת מקוונת זולה (רשת דיסקאונט); לקבוע בחוק ההגבלים, כי מחיר מוצרי מונופולים מוכרזים שיעלה ביותר מ-20% ממחירו לצרכן באירופה ובארה"ב ייחשב  "מחיר בלתי הוגן".
סעיף המזון מהווה את אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר בסל הצריכה של משקי הבית, 13.3%. כל הורדה של 10% במחירי המזון מורידה כ-1.5% ביוקר המחיה הכולל.

שטרום מציע לטפל בהפחתת כוח וועדי המונופולים החזקים בתשתיות. לצורך המחשה,  בשנת 2011 שבתו 1,160 עובדי נמלים והביאו לאבדן של 4,640 ימי עבודה. הנזק הישיר כתוצאה משביתות אלה מוערך בכ-400 מיליון שקל בשבוע, וכפי הנראה הנזק העקיף גבוה בהרבה.
ההצעות מתבססות על החדרת תחרות אפקטיבית לנמלי אשדוד וחיפה באמצעות הוצאת תפעול לתקופה ארוכה של רציף אחד בכל נמל לידיים פרטיות. הממשלה הודיעה באחרונה על הוצאת מיכרז להקמת שני נמלים נוספים, ועוררה התנגדות מצד עובדי הנמלים.
בנוסף מוצע למנוע בחוק השבתת מתקנים חיוניים במשק על ידי מונופולים, למעט במסגרת שביתה בעילה של פגיעה בתנאי שכר. אולם, כאשר השכר הממוצע של העובדים השובתים עולה על פי 2 מהשכר הממוצע במשק – תיאסר שביתה גם בעילה זו. וכן, חקיקה שתאפשר הענקת תמריצי יעילות והטלת סנקציות בגין אי יעילות, והרחבת האפשרות לשכור מומחים חיצוניים מקום בו נדרשת מומחיות שאינה קיימת בארגון.

בתחום האנרגיה מוצע להגביר את השימוש בגז שמחירו זול בהרבה מדלק רגיל (פוסילי).
ב-2010 רכשה ישראל דלקים פוסיליים בהיקף של 8.4 מיליארד דולר (מעל 10% מתקציב המדינה), מהם 4 מילארד דולר לבנזין וסולר לתחבורה. הערך שייחסך למדינה מוערך ב 1-2 מילארד דולר.

ההמלצות כוללות גם פרק העוסק במשילות, תחום הנמצא מזה כשנה בתהליך מתקדם של גיבוש המלצות בממשלה. מוצע לרכז מאמצים בהקטנת הבירוקרטיה,חיוב המשרדים להגיש תכנית עבודה המשקפת –את מצב הריכוזיות בתחומם ולקדם הצעות חוק שמטרתן לחזק את קבלת ההחלטות בממשלה וישומן. ההצעות יכללו קביעת סדרי העדיפויות בכל אחד ממשרדי הממשלה על ידי השר הנכנס; מתן סמכות להעברה מתפקיד של עובדי משרד הנוקטים בסחבת בביצוע מדיניות המשרד; וחיזוק הגמישות התקציבית של השרים באמצעות הקטנת התלות במשרד האוצר בכל הנוגע להעברות כספים בין סעיפי התקציב בתוך תקציב המשרד עצמו.

המלצות ועדת המזון: כלליות ושטחיות

ועדת המזון הגישה היום את המלצותיה לשר האוצר, יובל שטייניץ ולשר התמ"ת, שלום שמחוןו. הועדה בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי הוקמה כדי לחולל הורדת מחירים בענף, אולם ספק רב, אם המלצותיה יובילו ליעד. במקום לחשוף שיניים בחרה הועדה להיות תקיפה ונחמדה. תקיפה – להצביע על הבעיות המלוא חומרתן. נחמדה – לקבוע המלצות שידגדגו את הבעיות.

ועדת המזון משכה את דיוניה לאורך שנה שלימה. אחרי כל כך הרבה זמן ניתן היה לצפות להמלצות משמעותיות, שיבצעו ניתוח ממוקד להסרת מוקדי הריכוזיות ויובילו להורדת מחירים. אולם, המלצות הועדה נותרו ברובן ברמה ה"מחוזית", כלליות, לא יורדות לפרטים ובסופו של דבר, לא מבטיחות הורדת מחירים.

בנוסף, הועדה הביאה שוב את המלצות ועדת החלב שלה, שחוגגות כמעט שנה, שעלו על שרטון כבר אז. בימים אלה מתקיימים בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר דיונים שאם יושלמו, יהפכו אותן ללא רלוונטיות. הועדה, שבפרק הסיום שהגישה התייחסה לשינויים שהתבצעו בשנה האחרונה בתחום המכסים, בחרה להתעלם מדיוני לוקר, כאילו אינם מתקיימים כלל. כך, ההמלצות שנדחו על ידי משרד החקלאות והפכו בחלקן ללא רלוונטיות או חסרות עדכון, מובאות שוב כפי שנכתבו במקור, מנותקות מהמציאות. לכן, כנראה, אף שבדיוני הועדה השתתפו גם נציגי משרד החקלאות, משרד זה אינו שותף להודעה שפורסמה היום.

דו"ח הועדה רב מלל (מעל 8,000 מילה). כאילו שטיב העבודה נמדד בעובי הדו"ח שהיא מגישה. יש בו אמירות מדוייקות וחדות המצביעות על הבעיות במשק, אבל הפתרונות ברובם הרבה פחות חדים ומדוייקים.

בנוסף, קשה להתעלם, לדוגמה מכך, שישנה הצבעה ממוקדת על הרכוזיות במקטע הקמעונאי, אולם הועדה ממליצה לחזק את הרשתות בפרק הדן בריכוזיות ביצור. הועדה ממליצה לחזק את המותג הפרטי של הרשתות ומציעה, שהממשלה אפילו תעודד צרכנים לרכוש מותג פרטי באמצעות הבטחת איכותו. איך הממשלה תבדוק שהמוצר איכותי? אילו קריטריונים יופעלו להבטחת שמירה על התחרות ללא אפליה לטובה של הרשת מול יצרנים בינוניים וקטנים? זה כנראה לא ממש הטריד את הועדה.

אביא דוגמה מנסיון אישי – באותה קניה רכשתי פסטה של מותג פרטי לצד פסטה מיובאת. שתי האריזות הונחו באותו מקום במזווה. אחרי שבועיים הופיעו תולעים באריזת הפסטה של המותג הפרטי, שכמובן נזרקה מייד לפח השכונתי, בעוד שהפסטה המיובאת החזיקה הרבה יותר. ואת זה ועדת קדמי ממליצה לעודד.

ההמלצות הכוללות מחטיאות את המטרה ונראות "מריחה" לצאת ידי חובה. לדוגמה, מלכתחילה היה ברור שהועדה תומכת בהקצאת שטח מדף ליצרנים קטנים. אבל מתברר ששנה ארוכה לא הצליחה הועדה להביא נתון מחייב. כמה שטח? באיזה מיקום? בגובה העיניים – המיקום הטוב ביותר, או למעלה, במקום שבקושי ניתן להגיע אליו?

הועדה מצביעה על בעייה של ספקים גדולים שממשיכים להתעצם באמצעות רכישת חברות קטנות. מה התרופה למחלה, על פי הועדה? הממונה על ההגבלים יבדוק אם זה פוגע בתחרות. נו, באמת, בשביל זה ישבתם שנה?

אחת הסנקציות האפקטיביות של הועדה היא הכנסת מוצרים לפיקוח, אם יתברר שרווחיות היצרנים או הרשתות לגביהם מוגזמת. לא נקבע מהי רווחיות מוגזמת (נניח, מעל 40% מהעלויות?) והעיקר – הסנקציה הוגבלה לשנתיים. ההנחה היא, שבמהלכן השוק יהפוך יותר תחרותי. ואם לא? איך ייבדק העניין? האם ניתן יהיה להחזיר את המוצרים הללו לפיקוח אחרי חצי שנה, אם שוב יאמירו מחיריהם? ולמה לא לקבוע סל בסיסי של מזון חיוני לכל משפחה, שישקף בהזדמנות ערך בריאותי, שמוצריו יהיו תמיד נתונים לפיקוח רווחיות?

אחרי שנה של מריחת זמן ניתן לסכם את המלצות ועדת המזון במשפט: הועדה היתה בכיוון הנכון אבל לא הלכה עד הסוף. או במילה אחת: מאכזבות.

מה שהחברות מפספסות במחאה: האינטרנט העביר את הכח לצרכנים

המחאה החברתית שפרצה בעולם בשנה החולפת משקפת שינוי שיימשך ויתמיד, וכל החברות צריכות להיערך לכך, כי במוקדם או במאוחר הוא יגיע אליהן. את הדברים האלה לא אמר אתמול פעיל מחאה, או סוציאליסט מושבע. אמר אותן בכיר בתעשיית ההיי טק הישראלית, מי שאפשר לומר עליו, שהוא מייצג את ההארד-קור של התעשיה: זאב ברגמן, נשיא ומנכ"ל חברת נייס. לדבריו, האינטרנט העביר את היתרון במידע שהיה לחברות לידי הצרכנים, ולכן על החברות לשנות דפוסי חשיבה.

בכנס שערך המרכז הבינתחמי בהרצליה בנושא מנהיגות אמר ברגמן, כי "מה שקרה, ואת זה צריך להפנים, זה שאחרי הרבה מאוד שנים  שבהן היו פערי מידע מאוד גדולים לטובת יצרנים מול צרכנים – הכח עבר לצרכנים דרך האינטרנט. נוצר מצב, שאני כצרכן יכול לקרוא נתונים כל הזמן באינטרנט ולהשוות מחירים, ומי שעומד מולי בארגון לא ערוך לתת לי תשובותמי שמולי בארגון לא ערוך לטפל בידע שיש לי. זו תופעה עולמית, לא ישראלית, שנובעת ממהפיכה ביחסי הכח בין הצרכנים לארגונים. זו מהפיכה שמחייבת להיערך מחדש ולשרטט מחדש כיצד מתחרים ועובדים. כרגע זה חברות מול צרכנים, אבל זה יהיה בהמשך גם חברה מול חברה".
ברגמן הוסיף, כי תופעה של התעשרות מהירה תימשך, גם אם היא מכונה קפיטליזם חזירי. לדבריו, הנפקת פייסבוק ורכישת אינסטגאם על ידי פייסבוק, שני מהלכים מהשבועות האחרונים בלבד, מעידים על כך "שההתעשרות המהירה מכלום לא נעצרת".
לדבריו, הדברים שחברות עשו בקלות אתמול, הן יתקשו לעשות מחר בגלל זרימת המידע. "קשה לצפות מהיכן תבוא המכה הבאה. כולנו יכולים לקנות בגדים בזול בחו"ל ולהביא לארץ. יש פער בלתי נסבל בין מחיר האייפון בחו"ל ובארץ והשאלה מתי זה יתפוצץ. מישהו כנראה עושה חשבון של רווח התחלתי עד שזה יתפוצץ. קשה לומר איפה תהיה נקודת הפיצוץ. אני לא חושב שבקוטג' היתה חזירות יותר גדולה ממקום אחר. יש פה עניין של סמל ומקריות. יש היום יותר שקיפות ויותר קשה  יהיה לעשות מה שחברות עשו פעם", הוסיף.

גם איתן ורטהיימר, נשיא ישקר אמר, כי החל תהליך שינוי שעיקרו מעבר לקפיטליזם חדש, מתחשב יותר. "מתחילים לראות את זה בספרות הכלכלית החדשה, שעוסקת בקפיטליזם חדש, הרבה יותר מתחשב. משהו לא סוציאליסטי אבל באמצע בין סוציאליזם לקפיטליזם. זה בא על התשתית של המידע הזורם. בהחלט רואים עולם משתנה, רואים עולם של אנשי תיווך ואמצע, טכנולוגיות ושיטות שיווק שמשתנים.
אני רואה עולם שמשתנה לחלוטין. עולם שמחשבן רק מספרים ולא לב ולא ראש – לא יעבוד יותר. צריכים להיות יותר מאוזנים במשולש של כסף, לב וראש. האחריות היא של כולם יחד, לדבר יחד. לשבת יחד ולחשוב איך לעשות את העולם טוב יותר, לא איך לגרום לאחד להרויח, ולא איך עוברים לסוציאליזם. אני עוד לא מבין הכל, אבל ברור שהעולם הולך למשהו אחר".

רוני קוברובסקי, נשיא החברה המרכזית ליצור משקאות קלים (קוקה קולה ישראל) מתקשה לקבל את העולם הכלכלי החדש ונאחז סלקטיבים במספרים שמשקפים את המסרים שלו ומשרתים את טיעוניו. אמר, כי הדיון הציבורי מחמיץ את הנתונים והעובדות. "כמו כל דבר, ממהרים בארץ להסיק מסקנות. אין ספק שישנה התפתחות לא פשוטה אבל לאן זה יגיע – אני חושב שמוקדם לומר. חברה צריכה לעשות את העבודה הטובה שלה, להיות שקופה. אבל, השיח הצבורי לא מדבר על עובדות. מקבלים מסקנות ומחליטים החלטות על עובדות לא נכונות.
קוברובסקי חוזר על הצעה של עפרה שטראוס מלפני שנה, שמכוונת לנשיאה משולבת בנטל החדש. "אני מציע לכולם לקחת אויר להרגע. הזמנים מספיק קשים בלי הסטריה. כולם צריכים לפעול באחריות, גם התקשורת, כדי שהמדינה תהיה יותר טובה. אני לא לוקח בעלות על אחריות. כולם יחד צל אחראים למה שקורה פה". לדבריו, בשלוש שנים אחרונות יש הרגשה שהיתה חזיקות טוטאלית ומחירי המזון טיפסו. אבל מה שטיפס היו דיור תחבורה ותקשורת ואנרגיה. מדד המזון עלה פחות ממדד המחירים לצרכן. לפי נתוני למ"ס.
גיל סמסונוב, ממשרד הפרסום גליקמן נטלר סמסונוס אמר, כי "משהו משתנה ואני חושב שלהכחיש אותו יהיה קשה. אני מרגיש, שאני נמצא בשני מקומות. אני בהחלט מתרגז מחזירות ורוצה הרבה יותר תחרות. מצד שני, אני מאוד מוטרד מזה שאני מלווה לקוחות בשנה האחרונה ורבים מהם נמצאים בבונקר ופוחדים להרים ראש, לפרסם, להתראיין, לבוא לכנסים. את זה צריך לעצור, לעשות הבדל בין מי שהוגן ומי שלא. זה מגיע לירושלים לכנסת. יש כמעט כיכר תחריר לעשירים. המפתח למה שאנחנו רוצים זה  שינוי שיטת המימשל שלנו".
ורטהיימר הוסיף, כי "אם היינו כולנו עובדים יחד ומביאים את המערכות ממירושלים להתחבר, יכולנו להגיע רחוק יותר עם מקומות עבודה והצלחה. אפשר לסדר את מה שאתם קוראים לו חזירות. אבל רק בלכעוס ולהיות צודקים לא נגיע לשום מקום".

קוברובסקי הסכים, כי נדרשת הידברות. לדבריו, נדרשת עבודה משותפת בין התקשורת, הממשלה התעשיה וההסתדרות, כדי שבסוף הדרך תהיה לאזרחים הכנסה פנויה גדולה יותר, באמצעותה יוכלו להניע את הכלכלה.

בקיצור, בשורה התחתונה, האינטרנט יצר מהפיכת מידע. זה לא חדש. מה שחדש, זה השימוש שעושים צרכנים במידע הזה. אם פעם חברות יכלו לנצל מידע לתועלתן והציבור נותר ללא מידע, היום המצב התהפך. בישראל ממתינות חברות מזון להזדמנות ראשונה בה יוכלו להעלות מחירים למרות המחאה. זה מראה, שהן לא הפנימו את השינוי. עדיף לחברות אחרות לקחת צעד אחד קדימה ולהיערך לשינוי, מול ספקים, לקוחות עסקיים וצרכני קצה, לפני שהשינוי יתפוס אותן לא מוכנות.

המחאה החברתית ושחיתות בעסקים: הציבור עדיין משוכנע שנמשכים קשרי הון-שלטון

 העסקים בארץ מושחתים, כך סבורים 85% מהאזרחים על פי סקר גאלופ שפורסם בסוף השבוע. השחיתות שזכתה לכינוי הון-שלטון עולה לנו הרבה. היא מסכנת את יציבות המשק, מגדילה את כוחם של  תאגידים גדולים ממילא, מונעת תחרות ובכך מנציחה את הפערים בחברה ואת יוקר המחיה. מחירי המזון גבוהים? גם בגלל אותה שחיתות בעסקים. ועדת המזון מותחת את דיוניה מארבעה חודשים לשנה? מעניין למה, ומה יהיו מסקנותיה.
המונח שחיתות בעסקים בסקר גאלופ אינו מוגדר במדוייק, אולם ההנחה הרווחת היא, שהוא מתייחס בעיקר לקשרי הון-שלטון. אותם קשרים בהם אנשי עסקים מבטיחים, או נותנים טובות הנאה, ובתמורה, פקידים, רגולטורים, או פוליטיקאים מתאימים חקיקה, תקנות ואישורים לטובת עסקיהם. ראוי לציין, כי התופעה אינה מקיפה את כלל המיגזר העסקי, אולם מאפיינת תאגידים שעשו הונם מקשרים עם ראשי ממשלות, שרים, פוליטיקאים ורגולטורים בכירים, או סתם אנשי עסקים אמידים, שיכולים "לסגור" בעיות עם פקידים מקומיים.
שחיתות בעסקים אינה רק עבירה פלילית ובעיית יושרה של נותן ומקבל טובת ההנאה. היא פוגעת בתחרות במשק, מנציחה מונופולים לא יעילים, פוגעת בצרכנים ובצמיחה במשק. היא גם מרתיעה זרים מלהשקיע במדינה ובכך מגבירה את הפגיעה בתחרות. היא יוצרת את אי צדק חברתי, מעמיקה פערים בין עשירים לאחרים, מאפשרת לראשונים לצבור עוד ועוד כח ומסכנת בסופו של דבר את יציבות המשק.
פוליטיקאים בכירים, רגולטורים ואנשי עסקים למדו בשנתיים האחרונות להצניע קשרים שמקדמים עסקים. פחות פוליטיקאים ורגולטורים נצפים בארועים פרטיים של אילי הון, או במיפגשים אחד על אחד איתם, לפחות לא נותנים לכך פירסום בולט, כבעבר.
למרות הציניות נראה, כי בשנה האחרונה במיוחד החלה הממשלה לבצע תפנית אמיתית ביחסיה עם אילי ההון, עם האצת עבודת ועדת הרכוזיות, להגברת התחרות במשק. בנוסף, על רקע המחאה החברתית התחדדה ההכרה בצורך לשנות הרגלי עבר ולהתנתק מהחיבור המפנק לאילי ההון. גם צירופה של ישראל לארגון המדינות המפותחות העלה דגל אדום ביחס לשחיתות ממשלתית. מעל לכל היה זה דו"ח בנק ישראל, שנהביע דאגה מהרכוזיות במשק, שצמחה, בין השאר, על קרקע נוחה של קשרי הון שלטון מושחתים.
זה לא מקרה, שגורמים ממשלתיים סרבו להתייחס אתמול לסקר גאלופ  באופן רשמי והמעיטו בערכו. "אנחנו לא חייבים להתייחס לכל סקר שבו דיברו עם כמה אנשים", ציינו אותם גורמים. הסקר מציב בפניהם מראה, ממנה משתקפת תמונה מבהילה. גם ב-2011 עדיין סבורים 85% מהישראלים הבוגרים, שהשחיתות נפוצה בעסקים במדינה. נתון זהה התקבל מסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-2010.
מה זה אומר? שהציבור מאמין, שאנשי עסקים שיכולים, עדיין מנצלים קשרים במערכת הפוליטית, כדי לקדם את עניניהם בדרכים לא תקינות, לא שיויוניות, שבפועל פוגעות בחברה ובתחרות ומעכבות את צמיחת המשק. שהציבור ממתין למעשים, לא לועדות ומילים יפות.

נכון, ממשלה חייבת להיות בקשר עם המיגזר העסקי, כדי להיות רלוונטית לקידום הצמיחה במשק באמצעותו. אולם, מטרתה לסייע לכולם על בסיס אמות מידה שיויוניות, שיקדמו את המשק לצמיחה מהירה ויקטינו את הסיכון המערכתי הגלום בצמיחתם של כמה תאגידים גדולים במיוחד. לכן, הממשלה יכולה לקבוע שורת נהלים לשקיפות בפגישות אלה. לדוגמה, שלא יתנהלו בחדרי חדרים, שיהיה בהם נציג ניטראלי ושידווחות לתקשורת ובאמצעותה לציבור.
מי שקורא את דו"ח ועדת הרכוזיות לא יכול שלא להבחין בתחושת מחבריו, שישראל נמצאת על מדרון חלקלק של סיכון מערכתי הנובע מהתאגידים הגדולים. אלה צברו כוחם לא מעט באמצעות אותה שחיתות בעסקים. הדרך למניעת מימוש הסיכון כוללת גם מלחמה ללא פשרות גם בשחיתות העסקית, שבנוסף לפגיעתה ביציבות ובתחרות, למעשה גורמת לעליות מחירים ולחלוקה לא צודקת של ההכנסות במדינה.

המחאה החברתית – מה הכיוון של קיץ 2012?

החברה הישראלית הגיעה לצומת דרכים נוח במיוחד עבור המחאה החברתית. כולם מחכים להתפרצות גל חדש של מחאה לקראת הקיץ, פוליטיקאים מכל כיוון רוצים לרצות אותה לקראת הבחירות, בין אם יוקדמו או לא, התקשורת, בחלקה, נותנת לה רוח גבית והבון- טון הוא, שהפערים בחברה גדולים מידיי ושיש לצמצם את הפער בין המולטי עשירים לשאר.

מעמד הביניים נכנס לתודעה הציבורית כגורם שיש להתחשב בצרכיו וללכת לקראתו, כדי לתקן עיוות היסטורי בהקצאת העושר הלאומי. פתאום גילו, שמעמד הביניים אינו רק מושג סטטיסטי, אלא ציבור עם פנים וצרכים, שנושא בעול ולא מקבל תמורה הולמת.

נראה, שאין תנאים נוחים מאלה למחאה החברתית, אולם נדרשת עבודת הכנה, כדי שהמחאה תקטוף את הפירות של 2012. המחאה צריכה להגדיר את היעדים שלה בצורה ברורה, כי רק כך ניתן יהיה לקדם את השגתם. מסר כוללני יתמוסס והמחאה עלולה להחמיץ את ההזדמנות.

לא די בדיונים בפייסבוק, שחושפים חילוקי דעות לגיטימים. יש שרוצים לפעול מול הממשלה, אחרים מכוונים למיקוד המאמצים מול המיגזר העסקי במחאת השטח, בהחרמת מוצרים. וישנה גישה שאומרת גם וגם. ששני אלה אינם סותרים אחד את השני, אלא משלימים.

אנשי המחאה התחילו למצב עצמם כתנועה חוץ פרלמנטרית, שמשתתפת בדיונים, בכלל זה בועדות הכנסת וכדוברים לגיטימים בכנסים כלכליים. עם זאת, כדי לקצור הישגים יש להגדיר את היעדים, והתחושה הכללית בציבור היא, שיעדי המחאה ל-2012 טרם הוגדרו.

לידיעת תעשייני המזון: המחאה לא התבלבלה

בנסיון נואש להגן על תעשיית המזון מהזעם הציבורי, לאחר שהתברר, שפסק זמן נמכר בחו"ל במחיר נמוך ממחירו בארץ, שיגרה היום התאחדות התעשיינים הודעה לעתונות שחוזרת על המנטרה: המחאה התבלבלה. בהודעתה מנסה ההתאחדות להסיט את אש המחאה מתעשיות המזון, שמשלמות לה דמי חבר, לממשלה, שמעלה מחירי ארנונה, מים ואנרגיה.

על הדיון בועדת הכלכלה ניתן לקרוא בלינק הבא:
http://www.themarker.com/consumer/1.1651557

התאחדות התעשיינים העמידה בחזית לא את היו"ר ולא את המנכ"ל, אלא את הכלכלן הראשי שלה, רובי גינל שאמר היום בוועדת הכלכלה שדנה ביוקר המחיה, כי "בכל פסק זמן יושבים מחירי ארנונה, מים, חשמל ודלק, עלויות ביטוח לאומי למעסיקים ועלויות שביתה למנהלים".

האמנם? לא בטוח בכלל, אם נשפוט לפי הפרסום בלילה כלכלי אמש. דב גילהר חשף, שפסק זמן 2good מיוצר במפעל בטורקיה. באותו מפעל מיוצר מוצר זהה לחלוטין, לפי עדויות בעל חנות שמוכר אותו בחיפה. בעוד שהמוצר המתחרה, פפיטה נמכר לעוברים ושבים ב-1 שקל, נמכר פסק זמן באותו מקום ב-6 שקלים. בעל המקום אמר, שהוא קונה את פפיטה ב-60 אגורות ואת פסק זמן משטראוס ב-4.5 שקלים. כלומר, שטראוס רוכשת אותו ב-60 אגורות או פחות (הנחת כמות) ומוכרת ב-4.5 שקלים. סיבוב לא רע על גב הצרכן הישראלי. בשטראוס הסבירו, שהמחיר כולל עלויות פיתוח המוצר בישראל….

לכתבת לילה כלכלי:
http://www.youtube.com/watch?v=5Z3w2jlc5rI&list=UUhd9zmXA03wX1vqG8QBvvYw&index=1&feature=plpp_video

בחזרה לדיוני ועדת הכלכלה:  "המחאה התבלבלה כי התעשייה לא יכולה להחליט בעצמה על מע"מ דיפרנציאלי למזון, על הוזלת מחירי הארנונה, החשמל, המים, הדיור, הדלק והמכוניות. על זה הממשלה, ולא פחות מכך חברי הכנסת, יודעים להחליט. אם המחאה אכן התבלבלה, ואם הממשלה לא יודעת להביא פתרונות, אנשי המחאה הם אלו שצריכים להרים את הכפפה כפי שעשו פעמים רבות בעבר" , אמר גינל. "המחאה התבלבלה כי היא לא מתמודדת בשדות הקרב הנכונים. בעוד אנחנו מרססים יתושים כמו פסק הזמן ביצת יוקר המחיה הולכת ומעמיקה ואנחנו הולכים וטובעים", הוסיף.

"המחאה התבלבלה כי היא מחבלת בלי מתכוון בפעילות העסקית בישראל- מנכ"ל שלא ינסה להגדיל את היקפי היצוא יחטא לתפקידו", הוסיפו התעשיינים. "יבוא המזון לישראל גדול מיצוא המזון מישראל ב- 150%. ללא יצוא לא תהיה בישראל תעשייה ולא יהיו מספיק מקומות תעסוקה. המחאה התבלבלה כי הניסיונות להכריח יצרנים גדולים לעבור למחירי הפסד תהרוג את היצרנים הקטנים ותפחית את התחרות".

תעשיינים יקרים, אתם ממש לא רוצים להבין את מה שאומרת לכם המחאה. המחאה לא קוראת להפסקת היצוא, מאיפה שלפתם את זה ולמה? להציג את המחאה מגוחכת? המחאה רוצה לקנות אוכל בסיסי ואפילו חטיפים במחירים הוגנים. מהו מחיר הוגן? לא יותר יקר ממחירו בחו"ל. כי מה ששטראוס עושה היום, כשהיא מוכרת אותו מוצר בארץ היצואא במחיר הנמוך ממחירו בארץ, זה היצף. את המחיר בארץ ניתן להוריד לא על ידי פגיעה ביצוא, אלא על ידי פגיעה בשכר, בבונוסים ובשאר ההטבות של הבכירים בחברה, שמככבים שנים בראש טבלת בעלי השכר הגבוה במשק.

תעשיינים יקרים, המחאה לא התבלבלה. המחאה פועלת אינטואיטיבית, ללא סדר עדיפויות שכלתני-כלכלי, וזה אולי חלק מהיופי שלה. היא לא פועלת לפי הכללים של המיגזר העסקי, או של בוגרי החוג למינהל עסקים. היא פועלת לפי מה שמצית אותה.

שטראוס היתה מזמן על הכוונת של המחאה, של ישראל יקרה לנו ומחאת הקוטג', באופן גלוי וברור. והמחאה דאגה לתזכר את ראשי החברה בהפגנות מול בתיהם, שהם טרם נענו לדרישותיה. אבל, שטראוס בחרה לנהוג כפי שנהגה, והזעם בקרב אנשי המחאה הצטבר. עד שבא הצילום של מחיר פסק הזמן בניו ג'רזי, ובמחאה החליטו שהתאפקו מספיק ושהגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין – חרם הצרכנים.
המחאה לא התבלבלה. היא מנסה להיות אפקטיבית היכן שהיא מעריכה שיש לה כח. היא ניסתה ללכת לכיוון אחר – מחיר החשמל – ולא ממש היתה אפקטיבית. לכן, בינתיים היא נשארת בחרם צרכנים על תנובה ושטראוס, מדירה רגליה בשקט מהרשתות הגדולות, שופרסל ורבוע כחול ומסבירה לכל גולש פייסבוק תועה שהגיע לאחת הרשתות, שהיא מזמן הפסיקה לקנות בהן.
האינטואיציה הבריאה הביאה למחאה כמה הישגים. הם אמנם נראית קטנים לחלק מאיתנו, כי מהו עושק של שני שקלים בפסק זמן, או בגבינה צהובה פרוסה וארוזה, לעומת הארנונה ומחירי האנרגיה? אבל זו רק ההתחלה.