סתיו שפיר – התקרנפה לתוך הפוליטיקה הישנה

פעילת המחאה, סתיו שפיר, הודיעה אתמול על רצונה לחבור למפלגת העבודה.
http://www.themarker.com/news/politics/1.1841130

למרבה האירוניה, היא הציגה את הדברים כסופה של התלבטות ממושכת, אף שהיה ברור מזמן, שלשם פניה מועדות. גם בבלוג זה כתבתי כבר לפני שלושה חודשים, שאני לא מאמינה להכחשותיה, שפניה אינם למפלגת העבודה.
https://oracoren.wordpress.com/2012/07/03/economy18/
אפשר היה לחוש באינטואיציה, שהתבטאויותיה של שפיר נגד הממשלה נוסחו בעצה אחת עם צמרת מפלגת העבודה. אפשר היה לעצום עיניים ולדמיין את יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', אומרת בדיוק אותם דברים.
יחימוביץ' מנהלת את מפלגת העבודה כמו מכבש המשתלט על כל השטח וקובעת את סדר היום. לכן, ספק אם שפיר תצליח לשנות משהו מסדר יומה של יחימוביץ', המכוון משיקולים פופוליסטים, כך נראה, לטובת העובדים, מבלי להבחין בין ועדים גדולים הגורמים נזק למשק, לועדים קטנים שיש לתמוך בהם. ואולי אי ההבחנה הזו מכוונת, כי לועדים גדולים יכולת השפעה פוליטית גדולה יותר, על אלפי מתפקדים.

פעילת מחאה שמוכנה למכור נשמתה לסדר הפוליטי הישן אינה אבידה למחאה. עדיף שתאמר דבריה בגלוי מהמקום החדש שלה, ולא תחתור תחת המחאה ותזיק לה במסווה של פעילות א-פוליטית.
חבל שהמחאה לא השכילה לייצר כח פוליטי חדש. מפלגה חדשה שאין ספק, שאם תעמיד בראשה את האנשים הנכונים, תיכנס לכנסת, תהיה משאת נפשה של כל ממשלה ותוכל באמת להשפיע מבפנים.

המחאה החברתית זקוקה למנהיג אמיתי. לא רק היא, זהו צורך של ציבור גדול, שמתקשה להזדהות עם הפוליטיקאים הנוכחיים  ומרגיש, שהם לא ממש מייצגים אותו.

מה שהחברות מפספסות במחאה: האינטרנט העביר את הכח לצרכנים

המחאה החברתית שפרצה בעולם בשנה החולפת משקפת שינוי שיימשך ויתמיד, וכל החברות צריכות להיערך לכך, כי במוקדם או במאוחר הוא יגיע אליהן. את הדברים האלה לא אמר אתמול פעיל מחאה, או סוציאליסט מושבע. אמר אותן בכיר בתעשיית ההיי טק הישראלית, מי שאפשר לומר עליו, שהוא מייצג את ההארד-קור של התעשיה: זאב ברגמן, נשיא ומנכ"ל חברת נייס. לדבריו, האינטרנט העביר את היתרון במידע שהיה לחברות לידי הצרכנים, ולכן על החברות לשנות דפוסי חשיבה.

בכנס שערך המרכז הבינתחמי בהרצליה בנושא מנהיגות אמר ברגמן, כי "מה שקרה, ואת זה צריך להפנים, זה שאחרי הרבה מאוד שנים  שבהן היו פערי מידע מאוד גדולים לטובת יצרנים מול צרכנים – הכח עבר לצרכנים דרך האינטרנט. נוצר מצב, שאני כצרכן יכול לקרוא נתונים כל הזמן באינטרנט ולהשוות מחירים, ומי שעומד מולי בארגון לא ערוך לתת לי תשובותמי שמולי בארגון לא ערוך לטפל בידע שיש לי. זו תופעה עולמית, לא ישראלית, שנובעת ממהפיכה ביחסי הכח בין הצרכנים לארגונים. זו מהפיכה שמחייבת להיערך מחדש ולשרטט מחדש כיצד מתחרים ועובדים. כרגע זה חברות מול צרכנים, אבל זה יהיה בהמשך גם חברה מול חברה".
ברגמן הוסיף, כי תופעה של התעשרות מהירה תימשך, גם אם היא מכונה קפיטליזם חזירי. לדבריו, הנפקת פייסבוק ורכישת אינסטגאם על ידי פייסבוק, שני מהלכים מהשבועות האחרונים בלבד, מעידים על כך "שההתעשרות המהירה מכלום לא נעצרת".
לדבריו, הדברים שחברות עשו בקלות אתמול, הן יתקשו לעשות מחר בגלל זרימת המידע. "קשה לצפות מהיכן תבוא המכה הבאה. כולנו יכולים לקנות בגדים בזול בחו"ל ולהביא לארץ. יש פער בלתי נסבל בין מחיר האייפון בחו"ל ובארץ והשאלה מתי זה יתפוצץ. מישהו כנראה עושה חשבון של רווח התחלתי עד שזה יתפוצץ. קשה לומר איפה תהיה נקודת הפיצוץ. אני לא חושב שבקוטג' היתה חזירות יותר גדולה ממקום אחר. יש פה עניין של סמל ומקריות. יש היום יותר שקיפות ויותר קשה  יהיה לעשות מה שחברות עשו פעם", הוסיף.

גם איתן ורטהיימר, נשיא ישקר אמר, כי החל תהליך שינוי שעיקרו מעבר לקפיטליזם חדש, מתחשב יותר. "מתחילים לראות את זה בספרות הכלכלית החדשה, שעוסקת בקפיטליזם חדש, הרבה יותר מתחשב. משהו לא סוציאליסטי אבל באמצע בין סוציאליזם לקפיטליזם. זה בא על התשתית של המידע הזורם. בהחלט רואים עולם משתנה, רואים עולם של אנשי תיווך ואמצע, טכנולוגיות ושיטות שיווק שמשתנים.
אני רואה עולם שמשתנה לחלוטין. עולם שמחשבן רק מספרים ולא לב ולא ראש – לא יעבוד יותר. צריכים להיות יותר מאוזנים במשולש של כסף, לב וראש. האחריות היא של כולם יחד, לדבר יחד. לשבת יחד ולחשוב איך לעשות את העולם טוב יותר, לא איך לגרום לאחד להרויח, ולא איך עוברים לסוציאליזם. אני עוד לא מבין הכל, אבל ברור שהעולם הולך למשהו אחר".

רוני קוברובסקי, נשיא החברה המרכזית ליצור משקאות קלים (קוקה קולה ישראל) מתקשה לקבל את העולם הכלכלי החדש ונאחז סלקטיבים במספרים שמשקפים את המסרים שלו ומשרתים את טיעוניו. אמר, כי הדיון הציבורי מחמיץ את הנתונים והעובדות. "כמו כל דבר, ממהרים בארץ להסיק מסקנות. אין ספק שישנה התפתחות לא פשוטה אבל לאן זה יגיע – אני חושב שמוקדם לומר. חברה צריכה לעשות את העבודה הטובה שלה, להיות שקופה. אבל, השיח הצבורי לא מדבר על עובדות. מקבלים מסקנות ומחליטים החלטות על עובדות לא נכונות.
קוברובסקי חוזר על הצעה של עפרה שטראוס מלפני שנה, שמכוונת לנשיאה משולבת בנטל החדש. "אני מציע לכולם לקחת אויר להרגע. הזמנים מספיק קשים בלי הסטריה. כולם צריכים לפעול באחריות, גם התקשורת, כדי שהמדינה תהיה יותר טובה. אני לא לוקח בעלות על אחריות. כולם יחד צל אחראים למה שקורה פה". לדבריו, בשלוש שנים אחרונות יש הרגשה שהיתה חזיקות טוטאלית ומחירי המזון טיפסו. אבל מה שטיפס היו דיור תחבורה ותקשורת ואנרגיה. מדד המזון עלה פחות ממדד המחירים לצרכן. לפי נתוני למ"ס.
גיל סמסונוב, ממשרד הפרסום גליקמן נטלר סמסונוס אמר, כי "משהו משתנה ואני חושב שלהכחיש אותו יהיה קשה. אני מרגיש, שאני נמצא בשני מקומות. אני בהחלט מתרגז מחזירות ורוצה הרבה יותר תחרות. מצד שני, אני מאוד מוטרד מזה שאני מלווה לקוחות בשנה האחרונה ורבים מהם נמצאים בבונקר ופוחדים להרים ראש, לפרסם, להתראיין, לבוא לכנסים. את זה צריך לעצור, לעשות הבדל בין מי שהוגן ומי שלא. זה מגיע לירושלים לכנסת. יש כמעט כיכר תחריר לעשירים. המפתח למה שאנחנו רוצים זה  שינוי שיטת המימשל שלנו".
ורטהיימר הוסיף, כי "אם היינו כולנו עובדים יחד ומביאים את המערכות ממירושלים להתחבר, יכולנו להגיע רחוק יותר עם מקומות עבודה והצלחה. אפשר לסדר את מה שאתם קוראים לו חזירות. אבל רק בלכעוס ולהיות צודקים לא נגיע לשום מקום".

קוברובסקי הסכים, כי נדרשת הידברות. לדבריו, נדרשת עבודה משותפת בין התקשורת, הממשלה התעשיה וההסתדרות, כדי שבסוף הדרך תהיה לאזרחים הכנסה פנויה גדולה יותר, באמצעותה יוכלו להניע את הכלכלה.

בקיצור, בשורה התחתונה, האינטרנט יצר מהפיכת מידע. זה לא חדש. מה שחדש, זה השימוש שעושים צרכנים במידע הזה. אם פעם חברות יכלו לנצל מידע לתועלתן והציבור נותר ללא מידע, היום המצב התהפך. בישראל ממתינות חברות מזון להזדמנות ראשונה בה יוכלו להעלות מחירים למרות המחאה. זה מראה, שהן לא הפנימו את השינוי. עדיף לחברות אחרות לקחת צעד אחד קדימה ולהיערך לשינוי, מול ספקים, לקוחות עסקיים וצרכני קצה, לפני שהשינוי יתפוס אותן לא מוכנות.

המחאה החברתית – מה הכיוון של קיץ 2012?

החברה הישראלית הגיעה לצומת דרכים נוח במיוחד עבור המחאה החברתית. כולם מחכים להתפרצות גל חדש של מחאה לקראת הקיץ, פוליטיקאים מכל כיוון רוצים לרצות אותה לקראת הבחירות, בין אם יוקדמו או לא, התקשורת, בחלקה, נותנת לה רוח גבית והבון- טון הוא, שהפערים בחברה גדולים מידיי ושיש לצמצם את הפער בין המולטי עשירים לשאר.

מעמד הביניים נכנס לתודעה הציבורית כגורם שיש להתחשב בצרכיו וללכת לקראתו, כדי לתקן עיוות היסטורי בהקצאת העושר הלאומי. פתאום גילו, שמעמד הביניים אינו רק מושג סטטיסטי, אלא ציבור עם פנים וצרכים, שנושא בעול ולא מקבל תמורה הולמת.

נראה, שאין תנאים נוחים מאלה למחאה החברתית, אולם נדרשת עבודת הכנה, כדי שהמחאה תקטוף את הפירות של 2012. המחאה צריכה להגדיר את היעדים שלה בצורה ברורה, כי רק כך ניתן יהיה לקדם את השגתם. מסר כוללני יתמוסס והמחאה עלולה להחמיץ את ההזדמנות.

לא די בדיונים בפייסבוק, שחושפים חילוקי דעות לגיטימים. יש שרוצים לפעול מול הממשלה, אחרים מכוונים למיקוד המאמצים מול המיגזר העסקי במחאת השטח, בהחרמת מוצרים. וישנה גישה שאומרת גם וגם. ששני אלה אינם סותרים אחד את השני, אלא משלימים.

אנשי המחאה התחילו למצב עצמם כתנועה חוץ פרלמנטרית, שמשתתפת בדיונים, בכלל זה בועדות הכנסת וכדוברים לגיטימים בכנסים כלכליים. עם זאת, כדי לקצור הישגים יש להגדיר את היעדים, והתחושה הכללית בציבור היא, שיעדי המחאה ל-2012 טרם הוגדרו.

לידיעת תעשייני המזון: המחאה לא התבלבלה

בנסיון נואש להגן על תעשיית המזון מהזעם הציבורי, לאחר שהתברר, שפסק זמן נמכר בחו"ל במחיר נמוך ממחירו בארץ, שיגרה היום התאחדות התעשיינים הודעה לעתונות שחוזרת על המנטרה: המחאה התבלבלה. בהודעתה מנסה ההתאחדות להסיט את אש המחאה מתעשיות המזון, שמשלמות לה דמי חבר, לממשלה, שמעלה מחירי ארנונה, מים ואנרגיה.

על הדיון בועדת הכלכלה ניתן לקרוא בלינק הבא:
http://www.themarker.com/consumer/1.1651557

התאחדות התעשיינים העמידה בחזית לא את היו"ר ולא את המנכ"ל, אלא את הכלכלן הראשי שלה, רובי גינל שאמר היום בוועדת הכלכלה שדנה ביוקר המחיה, כי "בכל פסק זמן יושבים מחירי ארנונה, מים, חשמל ודלק, עלויות ביטוח לאומי למעסיקים ועלויות שביתה למנהלים".

האמנם? לא בטוח בכלל, אם נשפוט לפי הפרסום בלילה כלכלי אמש. דב גילהר חשף, שפסק זמן 2good מיוצר במפעל בטורקיה. באותו מפעל מיוצר מוצר זהה לחלוטין, לפי עדויות בעל חנות שמוכר אותו בחיפה. בעוד שהמוצר המתחרה, פפיטה נמכר לעוברים ושבים ב-1 שקל, נמכר פסק זמן באותו מקום ב-6 שקלים. בעל המקום אמר, שהוא קונה את פפיטה ב-60 אגורות ואת פסק זמן משטראוס ב-4.5 שקלים. כלומר, שטראוס רוכשת אותו ב-60 אגורות או פחות (הנחת כמות) ומוכרת ב-4.5 שקלים. סיבוב לא רע על גב הצרכן הישראלי. בשטראוס הסבירו, שהמחיר כולל עלויות פיתוח המוצר בישראל….

לכתבת לילה כלכלי:
http://www.youtube.com/watch?v=5Z3w2jlc5rI&list=UUhd9zmXA03wX1vqG8QBvvYw&index=1&feature=plpp_video

בחזרה לדיוני ועדת הכלכלה:  "המחאה התבלבלה כי התעשייה לא יכולה להחליט בעצמה על מע"מ דיפרנציאלי למזון, על הוזלת מחירי הארנונה, החשמל, המים, הדיור, הדלק והמכוניות. על זה הממשלה, ולא פחות מכך חברי הכנסת, יודעים להחליט. אם המחאה אכן התבלבלה, ואם הממשלה לא יודעת להביא פתרונות, אנשי המחאה הם אלו שצריכים להרים את הכפפה כפי שעשו פעמים רבות בעבר" , אמר גינל. "המחאה התבלבלה כי היא לא מתמודדת בשדות הקרב הנכונים. בעוד אנחנו מרססים יתושים כמו פסק הזמן ביצת יוקר המחיה הולכת ומעמיקה ואנחנו הולכים וטובעים", הוסיף.

"המחאה התבלבלה כי היא מחבלת בלי מתכוון בפעילות העסקית בישראל- מנכ"ל שלא ינסה להגדיל את היקפי היצוא יחטא לתפקידו", הוסיפו התעשיינים. "יבוא המזון לישראל גדול מיצוא המזון מישראל ב- 150%. ללא יצוא לא תהיה בישראל תעשייה ולא יהיו מספיק מקומות תעסוקה. המחאה התבלבלה כי הניסיונות להכריח יצרנים גדולים לעבור למחירי הפסד תהרוג את היצרנים הקטנים ותפחית את התחרות".

תעשיינים יקרים, אתם ממש לא רוצים להבין את מה שאומרת לכם המחאה. המחאה לא קוראת להפסקת היצוא, מאיפה שלפתם את זה ולמה? להציג את המחאה מגוחכת? המחאה רוצה לקנות אוכל בסיסי ואפילו חטיפים במחירים הוגנים. מהו מחיר הוגן? לא יותר יקר ממחירו בחו"ל. כי מה ששטראוס עושה היום, כשהיא מוכרת אותו מוצר בארץ היצואא במחיר הנמוך ממחירו בארץ, זה היצף. את המחיר בארץ ניתן להוריד לא על ידי פגיעה ביצוא, אלא על ידי פגיעה בשכר, בבונוסים ובשאר ההטבות של הבכירים בחברה, שמככבים שנים בראש טבלת בעלי השכר הגבוה במשק.

תעשיינים יקרים, המחאה לא התבלבלה. המחאה פועלת אינטואיטיבית, ללא סדר עדיפויות שכלתני-כלכלי, וזה אולי חלק מהיופי שלה. היא לא פועלת לפי הכללים של המיגזר העסקי, או של בוגרי החוג למינהל עסקים. היא פועלת לפי מה שמצית אותה.

שטראוס היתה מזמן על הכוונת של המחאה, של ישראל יקרה לנו ומחאת הקוטג', באופן גלוי וברור. והמחאה דאגה לתזכר את ראשי החברה בהפגנות מול בתיהם, שהם טרם נענו לדרישותיה. אבל, שטראוס בחרה לנהוג כפי שנהגה, והזעם בקרב אנשי המחאה הצטבר. עד שבא הצילום של מחיר פסק הזמן בניו ג'רזי, ובמחאה החליטו שהתאפקו מספיק ושהגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין – חרם הצרכנים.
המחאה לא התבלבלה. היא מנסה להיות אפקטיבית היכן שהיא מעריכה שיש לה כח. היא ניסתה ללכת לכיוון אחר – מחיר החשמל – ולא ממש היתה אפקטיבית. לכן, בינתיים היא נשארת בחרם צרכנים על תנובה ושטראוס, מדירה רגליה בשקט מהרשתות הגדולות, שופרסל ורבוע כחול ומסבירה לכל גולש פייסבוק תועה שהגיע לאחת הרשתות, שהיא מזמן הפסיקה לקנות בהן.
האינטואיציה הבריאה הביאה למחאה כמה הישגים. הם אמנם נראית קטנים לחלק מאיתנו, כי מהו עושק של שני שקלים בפסק זמן, או בגבינה צהובה פרוסה וארוזה, לעומת הארנונה ומחירי האנרגיה? אבל זו רק ההתחלה.

בתנובה, זהבית כהן הלכה הביתה. בשטראוס, עופרה תישאר. אז מי יילך?

ארבע הערות לסופ"ש על הסטטוס החברתי:

1. בכל יום שעובר שטראוס  שוקעת יותר עמוק בביצה התובענית (והטובענית) של המחאה החברתית. יו"ר החברה ובעלת השליטה בה, עפרה שטראוס מתעקשת לדבוק באסטרטגיה של "אני צודקת, אני בסדר". אבל היה כבר מישהו יותר חכם שאמר "אל תהיה צודק, היה חכם". בשטראוס לא הפנימו את זה. היתה להם חצי שנה למצוא אסטרטגיה שתחלץ אותם מאיום החרם, והם השכילו להחמיץ כל יום עד שהשבוע הכריזו עליהם אנשי המחאה החברתית, בראשם ישראל יקרה לנו ומחאת הקוטג', חרם כולל, שמתייחס לכל המוצרים, לא רק למקטע השוקולד.

2. שטראוס טוענת שהיא כבר הורידה מחירים ושהיא לא יכולה יותר. אבל אותי לימדו בצבא, ש"אין לא יכול – יש לא רוצה". וזה תמיד עבד. כשחשבתי שאני לא יכולה יותר, התברר לי שאני דוקא כן. שטראוס חייבת למצוא מהיכן להוריד הוצאות, כדי שתוכל להוריד מחירים. רמז: המנכ"לים שלה כבר שנים הם משיאני השכר במשק. ואם הם, אז כנראה גם הסמנכ"לים מרויחים לא רע בכלל. זה לא אומר שלא מגיעים להם כל המיליונים כל שנה, אבל בתקופה כל כך רגישה לחברה, צריך לשנות חשיבה, לפחות לתקופת ביניים.
בשטראוס גם אומרים שהוצאות היצור עלו ולכן החברה מעלה מחירים. אבל ועדת טרכטנברג חשפה שההתיקרויות בישראל היו גבוהות מאלה של חברות אירופיות, שגם הן סבלו מאותן עליות מחירים. המסקנה של טרכטנברג היתה, שהיצרנים בארץ אחראים לפער בעיות המחירים מול אירופה.

3. שטראוס שולחת לחזית את ציון בלס, מנכ"ל שטראוס ישראל, המנהל את הפעילות בארץ. בואו לא נתבלבל. בלס לא אחראי לעליות המחירים. הוא מיישם אסטרטגיה שנקבעת בדירקטוריון, שעפרה שטראוס בראשו. התפקיד היחיד שלקחה על עצמה היה גיבוש האסטרטגיה של החברה. כשאני רואה את בלס בחזית אני תוהה, אם שטראוס מתכננת להקריב את ראשו  כשיגיעו מים עד נפש, כדי לרצות את המחאה, או את המשקיעים בחברה, שמניותיה רואות כרגע את הדרך למטה. בתנובה בעלי המניות, קרן אייפקס, דאגו שזהבית כהן, יו"ר תנובה, תודיע על פרישה. בשטראוס בעלת המניות, משפחת שטראוס, לא תדיח את הבת והאחות עפרה. לא שמישהו בשטראוס מתכנן הדחות, שהרי בלס נחשב מנהל טוב ומסור. אבל סוללת היועצים שליד שטראוס בחרה, כנראה, ליצור מיתאם בינו למשבר, כך שאם יודיע על סיום תפקידו, זה ייראה למישהו טבעי. זה אולי היה נכון ללפני שנה, אבל היום, את הציבור הישראלי כבר מזמן לא ניתן לסמם בתרגילי יחצנות מסוג זה.

4. הבוקר ירדתי לקניות. ליד מדפי החלב ניצב גבר, מחזיק שתי שקיות יחלב יוטבתה, שקוע כולו בהתלבטות.
-"מותר לקנות חלב יוטבתה, נכון? זה לא בחרם?".
-"דוקא כן", השיבה צרכנית צעירה שעמדה מאחוריו. "יוטבתה שייכת לשטראוס".
-"אוי לא! אני מייד מחליף את זה. מה מותר לקנות? אני והמשפחה שלי והחברים שלי מחרימים כבר שנה שלמה את תנובה. רק אנחנו גרמנו להם לירידת מכירות של אלפי שקלים בחודש", הוסיף בגאווה.
-"טרה", השיבה הצעירה. "הבעיה שתמיד חסרים מוצרים שלהם", הוסיפה.
בשלב הזה הצטרף לשיחה אחד מעובדי המקום, "זה נכון, לכן אנחנו לא יכולים לסמוך עליהם ואנחנו חייבים להזמין גם ממחלבות אחרות, כדי שלא נישאר בלי כלום".
-"גם את מתערבת בקניות של אחרים ואומרת להם להחזיר מוצרים של תנובה ושטראוס?" שאל הגבר שהיה בהתלבטות.
-"לא, מה פתאום", השיבה הצעירה.
-"לי אין בעיה, אני נכנס להם לתוך הסלים. אין מה לעשות, זו הארץ שלנו וזו האחריות שלנו לא לתת להם לקלקל אותה", הוסיף הגבר.

שבת שלום.

עפרה שטראוס והמחאה החברתית: ההזדמנות הגדולה טרם הוחמצה

"שמעת על החרם החדש על שטראוס?"
"לא, ספרי לי עליו".

כך נפתחה שיחה עם איש עסקים אמיד, חובב חטיפי שוקולד, ששהה בחופשת סקי בשבוע של סערת ה"פסק זמן" ושב אתמול למולדת. סיפרתי את גלגול הפרשה מצילום החטיף הנחשק בניו ג'רסי במחיר מגוחך יחסית למחיר בו הוא רוכש את הממתק בארץ. הרחבתי לגבי הדיאלוג העקר של אנשי המחאה עם החברה מאז חג הסוכות.

"אני מצטרף לחרם,  למרות שאני מחרים כבר את תנובה", היתה התגובה המיידית של אותו איש עסקים אמיד, שאין לו בעיה לרכוש גם 100 פסק זמן מידי יום במחיר של הרשת היקרה ביותר.

איך הגיעה שטראוס עלית למצב, בו חלק מהציבור מרגיש צורך להצטרף לחרם עליה? אותו ציבור, שכילד גדל על שוקולד הפרה האדומה?
לפני כעשור, כשעפרה שטראוס התמנתה ליו"ר החברה והשאירה את ניהולה למנכ"ל המוערך ארז ויגודמן, היא נטלה על עצמה את האחריות לגיבוש האסטרטגיה של החברה. עם זאת נראה, כי שטראוס מתנהלת מאז פרוץ המחאה החברתית כחברה שאין לה אסטרטגיה. ליתר דיוק, כחברה שזיהתה את השינוי האסטרטגי, אך לא התאימה את האסטרטגיה שלה אליו.
עפרה שטראוס היתה בין הראשונים שזיהו, שלא מדובר במשבר קוטג', אלא במשהו עמוק יותר, אולם היא יצאה בכמה הצהרות במטרה לשכך את זעם המחאה והתיישבה על הגדר, ממתינה לראות, אם המחאה החברתית תדעך ואיתה הצורך להיענות לדרישותיה להורדת מחירים.

כך קרה, שהמחאה התפוצצה לשטראוס ישר בפרצוף, והיא עתה על הכוונת של חרם צרכנים מקיף, ואולי כבר בתוך החרם.

חברי מחאת הקוטג' דורשים ממנה לבצע הוזלות מחירים ראויות במוצרים מרכזיים עד ה-1 במארס. אחרת יוכרז רשמית חרם. באותו יום כבר הודיען כ-2,000 צרכנים זועמים כי החלו להחרים בפועל את החברה. חברי ישראל יקרה לנו (התפצלות ממחאת הקוטג') לא התאפקו והכריזו מהיום על חרם הצרכנים הגדול ביותר על שטראוס גרופ, על שלל מוצריה.

פסק זמן בעיני חברי המחאה הוא משל לניצול חוסר התחרות במשק כדי להתעשר על חשבון הצרכנים. והם, הצרכנים, נמאס להם לשלם יותר ולהעשיר את העשירים ממילא. לא מדובר בשנאת עשירים, אלא יבעכס על נצלנים. זה לא משנה שבמקומות אחרים במשק העוול גדול בהרבה במונחי שקלים. גם לשם אולי יגיעו פעם המוחים. אבל בינתיים הם מגיעים להיכן שהם יכולים, והם מנסים להעביר מסר: מי שיתחזר על חשבוננו, יוחרם. זה נכון לכל החברות, לא רק לחברות המזון.
שטראוס צריכה לשנות דיסקט. זה לא משנה אם המחאה חיה ובועטת, או לא. הלך הרוח הציבורי השתנה, והוא דורש צדק חברתי, לאפשר למי שעובד לחיות בכבוד. צריך להפנים שזה הבון טון החברתי כלכלי החדש, שצומח על  שברי הקפיטליזם החזירי שנחשף במשבר העולמי.
איש לא שולל את זכותן של החברות להרויח. השאלה כמה הן מרויחות, ואם זה על חשבון הצרכנים שלהן, תוך ניצול מעמדן המונופוליסטי, או הריכוזי במשק.

איך יוצאים מהפלונטר?

עפרה שטראוס יכולה להפוך את המשבר להזדמנות. היא יכולה ליטול את המושכות ולהתוות אסטרטגיה חדשה, מותאמת לרוח התקופה.  היא יכולה, למשל, להעביר בדירקטוריון החברה החלטה על הורדות מחירים גם אם זה יוביל להקטנת הרווחיות. במקום להודיע כמה החברה בסדר, שתודיע על הורדת מחירים מקיפה הרבה יותר מזו שדורשים אנשי המחאה. היא יכולה להסביר, ששטראוס כחלק מהחברה הישראלית מעוניינת להיות חלק מהשינוי שיצור חברה פחות קוטבית. הסבר זה יכול להתקבל בהבנה גם על ידי בעלי המניות של החברה, וגם על אנשי המחאה החברתית. נכון, עכשיו זה נראה כהחלטה כשהחרב מונחת על הצוואר, אבל שטראוס יכולה ליטול את ההובלה של התהליך אם תפתיע בהצעה נדיבה. זו  תוכל להיות נקודת מיפנה, אם תהיה אמיתית ולא מתחכמת.
את הורדת המחירים אפשר להשיג גם על ידי התייעלות וקיצוץ בהוצאות שכר בכירים בחברה, לא רק על חשבון הרווח הנקי. ואפשר לבחון את המהלך שנה, ואחריה להחליט על ההמשך. יתכן שהמכירות שיישמרו (לעומת מצב של חרם) יפצו על הורדת המחירים.
פסק זמן לשנה נראה כאופציה חברתית לא רעה, ששני הצדדים יוכלו להרויח ממנה.

חרם על שטראוס: החברה בחרה להתעלם מהכתובת שעל הקיר

איפה היתה בחצי השנה האחרונה עפרה שטראוס, בעלת שטראוס עלית? איפה היה המנכ"ל המוערך שלה, גדי לסין, משיאני השכר במשק? הרי היה ברור, שהם צפויים לחרם צרכנים, אם לא ישנו אסטרטגיה. אבל הם, כך נראה, בחרו לשבת על הגדר ולחכות שהמחאה תיגמר. אז היום התברר להם, שהיא לא נגמרה, ושהם החברה השניה שחברים בתנועת המחאה קוראים להחרים, אחרי החרם על תנובה, שנמשך בחלקו. מה הצית את הקריאות לחרם צרכנים של שטראוס, הכוללת גם את מותגי עלית?

http://www.themarker.com/consumer/prices/1.1644994

הלינק הזה מפנה לידיעה על התארגנות צרכנים לחרם על שטראוס עלית תחת הקריאה "העם החליט – לא קונים שטראוס עלית".
הזעם הצרכני פרץ כנחשול שהתגבר על סכר שחסם אותו ומאיים עכשיו לשטוף את השוק בחרם חדש. הוא החל לאחר שאנשי המחאה החברתית גילו, כי הופל המצופה הפופולרי "פסק זמן " נמכר בחו"ל במחירים נמוכים ממחירו בארץ . נתקלתם בכינוי מחאת השוקולד? זה השם הזמני שקיבלו  אנשי המחאה שהחלה מגלגולו של ה"פסק זמן".
ראשי מחאת הקוטג', ממנה הסתעפה מחאת השוקולד, אמנם הציעו להמתין עם החרם ל-1 במארס, ולראות, אם עד אז שטראוס תוריד מחירים. אבל נראה, כי הם קצת איבדו שליטה על 1,400 צרכנים (נכון להיום, 19.2.12 בצהרים) שהחליטו להתחיל כבר עכשיו להחרים את החברה.
על השתלשלות היחסים בין תנועת המחאה החברתית לשטראוס ניתן להתעדכן בלינקים הבאים. עיקרם: שטראוס התבקשה להוריד מחירים מסוף סוכות. בפועל היא נתנה תשובות לא ממש לעניין לבקשות (בניגוד לאוסם, למשל), ונשארה על הכוונת של המחאה. החברה מתחה את החבל קצת יותר מידיי, כשהעלתה מחירים בתחילת השנה, ונראה, כי ה"פסק זמן" היה, כמאמר הקלישאה, הקש ששבר את גב הגמל.

https://oracoren.wordpress.com/2011/12/24/economy5/
https://oracoren.wordpress.com/2011/12/21/economy4/
במקום לנקוט מהלך יזום, שטראוס נקטה באסטרטגיה של בת יענה. היא מזכירה לי את החתולה שלי, שחושבת שאם היא שמה את הראש מאחורי כפל שמיכה ולא רואה אותנו, אז גם אנחנו לא רואים אותה.

מחברת שטראוס נמסר היום בתגובה כי בעקבות המחאה, חברת שטראוס ביצעה הוזלות קבועות של כ- 10% בממוצע בלמעלה מ- 50 מוצרים מרכזיים, כולל מוצרי חלב, שוקולד פרה, קפה טורקי, חומוס אחלה ועוד. מדובר בהוזלה קבועה, לא אקט שיווקי, לא הנחות חד פעמיות ולא "מבצעים", אלא במחירי מחירון מוזלים וקבועים. זאת ועוד, החברה קלטה ביוזמתה את עובדי כח האדם שעבדו אצלה הרבה לפני השביתה שנערכה באחרונה, קיצצה בשכר ההנהלה והבכירים והטיבה את תנאי עובדיה, כי צדק חברתי אינו מתבטא רק בהורדת מחירים, אלא בדאגה לקיומה של החברה המפרנסת עשרות אלפי עובדים ברחבי הארץ. החברה תמשיך להיות קשובה לצרכניה. המחיר הסופי לצרכן נקבע אך ורק על ידי הקמעונאיים ואינו נמצא בשליטתנו.
החטיפים שנמכרים בניו ג'רזי נמכרים במחיר מבצע עליו החליטו הקמעונאיים המקומיים, ואינם מאפיינים את המחירים לצרכן במהלך השנה.  בדומה, ניתן למצוא גם בישראל גם בארץ חטיפים במחיר של 2 ₪. זו החלטה של הקמעונאי, לא של שטראוס. כמו כן, ניתן למצוא מבצעיים נקודתיים ברשתות הבאות: 3 ב- 6 ₪ (2 ₪) ברשת יינות ביתן, 4 ב- 10 ₪ (2.5 ₪ לבודדת) ברשת יש,7 ב- 20 ₪ (2.85 ₪ בבודדת) בשפע שוק ושבוע הבא 6 ב- 16 ₪ (2.66 ₪ לבודדת) בשופרסל דיל.